סיפור הלידה שלי-לא לבעלות לב חלש... - הריון ולידה

אני מודיעה מראש שזה ארוך וקשה אני ממליצה ליפרוש עכשיו...
יום ראשון בצהרים יצאתי לבית חולים עם צירים כל 3-4 דקות הגענו למיון בשעה ארבע
הגענו למיון עם פתיחה של 3 וצירים סדירים...מהר מאוד הפתיחה גדלה ומצאנו את עצמנו
עם פתיחה של עשר וצוואר רחם רך ראש נימצא בתעלה וחסר חצי סנטימטר כדי שהיא תצא
כאן מתחילה הבעיה...היא לא יורדת את החצי סנטימטר..מתחילים זירוז...לא עוזר...
כאבי תופת..הצוואת החליט שהרחם עייף אחרי חודש של צירים אז מרדימים אותו לשעה
הכאבים נירגעו..אבל אחרי שעה וחצי הם חוזרים...לקחתי אפידורל. שאמור להרגיע את הכאבים
אבל ביחד עם הזריקת הרדמה של הרחם זה לא בא טוב...מתחיל הסוטול וההזיות...הגוף חלש
לא מרגישה צירים בכלל הרגליים רדומות לא מצליחה לליחוץ והילדה תקועה בפתח הנרתיק
המים ירדו כמה שעות קודם...הדופק של העובר יורד הצוות מביא תיגבור...אני הפאטית...
רדומה...רואה הזיות אבל לא משתתפת בלידה...מפסיקה את ההפידורל כדי לעזור ללחוץ
הכאבים מורגשים יותר מידי אבל הראש עדיין מסטול...מטושטשת..רואה הזיות ומתה מכאבים..
הזמן לא לטובתנו..אני לוחצת והיא תקועה שם.מחליטים על לידת וואקום...מתחילים אבל זה לא
מצליח היא פשוט תקועה שם מיילדת אחת קופצת לי על הבטן ודוחפת את העובר והשניה מושכת את הראש עוד כמה תופסים אותי ואני צורחת...והיא לא יוצאת...הצוואת אומר שחייבים
לנתח כי העובר במצוקה והוואקום לא עוזר אבל לא בטוח שנספיק להגיע לחדר ניתוח בזמן
למעשה אי אפשר היה לנתח עם הראש תקוע שם...הצוות הכין את בעלי ואמא שלי לגרוע מכל...אני לא ממש מבינה מה הולך אבל רואה את בעלי עם דמעות בעייניים ואת אמא שלי בוכה ויוצאת מהחדר.בעלי מחזיק אותי חזק נותן לי סטירות שאני לא ירדם ומנסה לגרום לי
ללחוץ...אני זוכרת אותו אומר לי...תהיי חזקה מאמי..תדמייני אותנו עם הנסיכה שלנו בישראל כמו שרצית...תחזיקי מעמד...והוא בוכה כמו ילד קטן...
אני רואה את הרופאה עפה אחורה כי הוואקום הישתחרר....
ואני צורחת...ניקרעת מכאבים...הרופאה השניה יושבת לי על הבטן...תעיפו אותה ממני היא הורגת לי את הילדה. אני צורחת והם אומרים לי...אם עכשיו תילחצי והיא לא יוצאת עולים לניתוח ניסיון אחרון העובר במצוקה...אני נותנת את הנשמה והיא לא יוצאת...
אני צורחת לאלוקים...תעזור לי ..אני מיתחננת לניסיון אחרון..ומודיעים לי שזה מסוכן לעובר
אני לוחצת ולוחצת ולוחצת אלוקים יודע כמה פעמיים...רק שתצא...הראש יצא...הם צועקים לי ואני כבר לא מאמינה הם שיקרו לי ליפני ואמרו שהראש בחוץ כדי שאני יתעודד...
אני מרימה את הראש ורואה את הראש של הנסיכה שלי ולוחצת את הנשמה כדי שהיא תצא כבר...בשעה 6 ועשרה היא יצאה לעולם..חלשה...מותשת...ישר לקחו אותה לחדר אחר לטיפול...אמא שלי בוכה...למה התינוקת לא מגיבה...בעלי רץ אחריהם...אני מסטולה...
הם חוזרים עם הנסיכה שלי...אמא שלי ממלמלת הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו...
הצוות מתחיל ליבכות....הרופאה יצאה החוצה בוכה מחבקת את אמא שלי...הם לא האמינו
שזה ניגמר ככה..זה היה נס..כשהיתאוששתי הסבירו לי שהייתי במצב קריטי.איבדתי המון דם הייתה לידה מאוד קשה הסיכויים שלי ושל העובר היו קלושים...הצוות היה בטוח שזה הסוף של שנינו.אמרו לנו שאם היינו עולים לניתוח אף אחת מאיתנו לא הייתה שורדת
זה בטוח היה ניגמר באסון ..אני יסכם את זה ככה...יש אלוקים ששומר עלינו...וצריך להודות לו על הכל..כל אחת שילדה שתלך לומר בירכת הגומל.
בעלי עד עכשיו לא מעקל את זה שזה ניגמר.מיסכן שלי הוא לא עוזב אותנו..הוא לא מספר לי כל מה שהיה שם אבל הוא לא מפסיק להגיד...כמעט איבדתי אתכן..כל כך פחדתי...
מיסכן שלי הוא אפילו עזר לרופאה לימשוך את הראש כדי לעזור...
הצוות הרפואי היה נהדר הם בכו וחיבקו ונישקו ואפילו החלפנו מיספרי טלפון
כולם בבית חולים בהלם שעברנו את זה בשלום...אגב בלי חתך אחד אפילו והבובה שלי בריאה ברוך ה'.
אלוקים שבשמיים שמור לי עליה