היי בנות אנחנו בבית עם הסיפור המיוחל - הריון ולידה

רציתי להגיד תודה ענקית על הברכות והאיחולים והטלפונים
אני סחוטה מעייפות אבל בכל זאת אספר בקצרה (מקווה) את הסיפור לידה.

יום שישי 8.5 נסעתי בבוקר לעשות מוניטור אחרי שהפקק הועיל בטובו להתפקע, המוניטור הראה צירים כל 8-9 דק' פתיחה 2 ס"מ ומחיקה של 80% ואני בעננים שסוף סוף זה עומד לקרות, עוד הספקתי לדבר עם הדס ולהגיד לה סוף סוף אני לא מדמיינת צירים
בצהריים התחלתי לספור צירים כל 10 דק' ובאיזהו שהוא שלב זה הפסיק או שכבר לא התייחסתי לזה. בערב נסענו לגיסתי לארוחת ערב והאמת אכלתי כמו פרה כאילו אין מחר. בשעה 23:00 חזרנו הבייתה וגיסתי באה לישון אצלנו למקרה שהרגע המיוחל יגיע.
עוד הספקתי להיות במסנג'ר עם חלק מהבנות וצחקנו בלי סוף עד שאמרתי שאני פורשת לחכות לפקיעת המים. ב-1:11 בלילה הרגשתי ציר וזה בדיוק הזמן שנכנסתי למיטה לישון ואמרתי ליוסי, נתחיל לתזמן... הייתי מאוד עייפה ככה שנרדמתי מיד ב- 1:50 פתאום אני מתעוררת לשיטפון ומעירה את יוסי "תביא מגבת המים פקעו" עכשיו שתבינו קמתי והלכתי למקלחת לתת לזה קצת לזרום ופתחתי את הברז לשטוף את זה קצת , שמתי מגבת ונגשתי לארון בגדים ואני אומרת ליוסי "אין לי מה ללבוש" בסופו של דבר לקחתי חלוק ארוך ונסענו לוולפסון בכניסה יוסי רץ לקבלה וביקש כסא גלגלים/אלונקה דחוף וזה היה מצחיק מיד קראו בכרוז סניטר דחוף מיטה לקבלה... הגענו לחדר לידה תוך 2 דק' יוסי היה נהג מצוין כי לא היו סניטרים המזל שהאחיות הביאו מיטה החוצה הגענו ב- 2:20.
בודקת אותי המיילדת ואומרת פתיחה 2.5ס"מ מחיקה 85% ואז התחילו לי צירים כל דקה וחצי - היא שואלת אותי "אפידורל" ואני אומרת לה :"לא" זה בטח לא יקח הרבה זמן אני רוצה בלי. מפה לשם חיברו אותי למוניטור ובאה גם רופאה לבדוק ואז סיפרו לי שיש בעיה ועובריקו נמצא במצג פנים- הסבירו לי שאין מצב ללדת במצב כזה כי אי אפשר למשוך תינוק מתוך העיניים או המצח, מכיוון שלא הייתה פתיחה מלאה הוחלט לחכות ולהשכיב אותי על צד שמאל לנסות לתת לו לכוון את עצמו לתעלה ואולי הוא יסובב את הראש, אחרי 4 שעות חטפתי צירי תופת ברגל שמאל הוא התיישב לי על עצב או משהו כזה ומצד שני עם הטוסיק או הרגל דחף לי את הצלעות בצד ימין- זה הרגע שהתחלתי להקיא את הנשמה שלי וביקשתי אפידורל.
המרדים בא ובאמת במהירות הבזק אני עם אפידורל מבסוטית ושורדת את הכאבים , אחרי שעה עוד פעם אותו ציר/כאב בלתי נסבל ונשלט בצד שמאל שבחיים שלי לא חשבתי שקיים כזה כאב ויש לי סף כאב - אבל זה היה יותר מידי שאי אפשר להסביר -הזעיקו את המרדים שוב והוא הוסיף לי חומר בגב שקצת עזר, 8:00 בבוקר המיילדת שביינתיים התחלפה משמרת בודקת ואומרת לי את במחיקה מלאה ופתיחה של 8.5 יאללה תתחילי ללחוץ כל פעם שיש לחץ, פתאום הייתה האטה בדופק נכנסו 3 רופאים שבודקים אותי ומסבירים לי שהקטנציק לא מסתובב וכנראה אין מנוס מקיסרי, לא חולפות 10 דק' אני צועקת למיילדת שהוא זז ואכן הוא שינה למזג ראש ואמרנו יופי אולי עוד יש סיכוי ללידה רגילה ב- 9:00 בוקדים אותי שוב ואני בפתיחה של 9.5 אבל עובריקו עדיין בתחנה 4 למעלה ואז שוב התחילו כאבי התופת ברגל שמאל מה שהתברר תוך דקות שהוא שוב במצג פנים ואז הרופא בא ואומר לי תקשיבי יש לך 1/2 שעה , המצב לא נהיה טוב , יש האטות בדופק ואני לא לוקח סיכון אלא יש מנתח אותך - בכל זאת חיכינו ואחרי 3/4 שעה הוכנסתי בדחיפות לניתוח, היה די מפחיד כל הבלאגן ואני בוכה להם והם שואלים אותי מה קרה אז אמרתי להם בגלל 2 דברים: 1- אמא שלי נפטרה כאן לפני 10 חודשים ואני חושבת עליה. ו-2 אני מבקשת מהקב"ה שיעשה אתכם שליחים שלו להציל את התינוק שלי ואותי. אחרי כל המגילה עד לכאן... בשעה 11:31 יצא הנסיך הקטן לעולם במשקל של 3652 גר' ואני הייתי בהלם כי העריכו את המשקל ב- 3200 שבוע קודם לכן. וכאן עדין לא נגמר הסיוט הנסיך נולד כשחבל הטבור כמעט היה כרוך סביבו הוא ישב לו על הכתף ואם הוא היה מנסה להסתובב אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה חס וחלילה, העבירו אותו לפגים לטיפול הנמרץ אחרי שהיה לו קשה לנשום והוא צנח עם הסוכר ל-32 ואח"כ ל-9 ואז הבנו שהוא סובל מהיפוגלקמיה שזה אומר שיש לו הרבה אינסולין ולכן הוא יורד להיפו בסוכר, אז הוא חובר לעירוי של גלוגקון ואחרי 4 ימים המצב התייצב, בלי קשר הוא התחיל לפלוט את הסימילאק החלבי אז כרגע הוא על איזומיל-בקטנה. מה אני אגיד לכן- חוויה שנגמרה בטוב ואנחנו מתכוננים לברית שתהיה ביום ראשון בחוג משפחתי מצומצם.
תודה למי שהיה לה כח לקרוא עד לכאן שולחת נשיקות ופורשת לישון.