הריוניות יקרות,
רופאים מסבירים לכן כל הזמן שכאבים במפשעה זה טבעי. אין הרבה מילים שמעצבנות אותי יותר מ"זה טבעי", שמשמעותו "אל תרחמי על עצמך".
ובכן, אני סובלת מכאבים במפשעה (שבוע 32), בדקתי בפורומים ורק מצאתי ש"זה טבעי". בדקתי קצת יותר לעומק בעצמי וגיליתי שאני סובלת מתופעה שנקראת סימפיזיוליסיס.
http://www.plus-size-pregnancy.org/pubicpain.htm(אפשר לקרוא בהרחבה באנגלית באתר זה, יש עוד הרבה חומר בגוגל). הופתעתי לגלות שזה אומנם "טבעי" אבל גם יכול להשאיר נזק בלתי הפיך לגוף אם לא מתייחסים לנושא ברצינות, במיוחד בזמן הלידה.
הסבר קצר למי שאין לה כוח לקרוא את כל המאמר באנגלית (אני לא רופאה, כך שעלול לכלול אי דיוקים קטנים)- ישנו מפרק שמחבר את שתי עצמות האגן מלפנים (ושעד כה לא ידענו על קיומו) בדיוק באזור שמתחת לשערות הערווה. הורמון שמופרש בהריון (הרלקסין) שנועד, בין היתר להגמיש את אזור האגן ולעזור לו להתרחב לקראת הלידה, מסיבות שאינן ידועות מעורר רגישות אצל נשים מסויימות. התוצאה התרחבות והיפרדות מוגזמת של מפרק הסימפיזיס פוביס.
התוצאה- כאבי תופת.
מתי? במיוחד כשקמים מהמיטה, מתרוממים מישיבה, מתהפכים במיטה, עושים תנועות קיצוניות, מתכופפים, מרימים חפץ כבד, מפסקים רגליים. למעשה כמעט כל דבר שבו הרגליים לא מקבילות הוא סיוט.
מה אפשר לעשות? בעיקרון ישנם תרגילים (פילאטיס ויוגה) שיכולים להקל. גם כירופרקט יעזור. בשורה התחתונה אין לי מושג מה עדיף, שהאזור יסגר קצת (ואולי יקשה על התינוק לצאת) או יישאר פתוח. בתכלס, כמו הרבה תחומי מחקר של הגוף הנשי, גם כאן הידע חסר. תראו לי שהיו אומרים לגבר שכאבי האשכים האיומים שלו הם טבעיים, ועליו לסבול אותם לעוד כמה חודשים. ממש.
הסכנה? מסתבר שיש סכנה ממשית במידה שהעצמות נפרדות לחלוטין, וזה קורה. המשמעות היא כאבי תופת גם אחרי הלידה, לתקופה ממושכת ואפילו אי יכולת לקום מהמיטה. הסיבה לכך היא פיסוק מוגזם והלחץ שמפעילה הלידה על האגן. בעיקרון ממליצים לא ללדת עם אפידורל (זאת תמיד ההמלצה הראשונה גם אם לרבות היא לא ממש ריאלית), לשקול ניתוח קיסרי, ללדת בתנוחות שלא דורשות פיסוק קיצוני (עדיף לא ללדת על הגב למשל). בכל מקרה, ספציפית במקרה זה כדי לדבר עם מיילדת או עם תומכת לידה (דולה) לפני הלידה או לשכור אחת למהלכה, וחובה לידע את צוות חדר הלידה.
אני אישית שאלתי כאן בפורום על התופעה וזכיתי להתעלמות (שאלה מורכבת קיבלה מענה רק לגבי יחסי המין שאגב מותרים גם לסובלות מסיפיזיוליסיס). אני פשוט לא מבינה מה הבעיה להפנות לקריאה נוספת על תופעה זו או אפילו לרופא המטפל או לבדיקה אצל אורטופד. אנחנו אולי הורמונאליות ואולי קצת חרדות לעתיד העובר אבל זה לא אומר שאנחנו לא רציונאליות ולא סובלות ממיחושים אמיתיים ומשמעותיים שצריך להתייחס אליהם ברצינות.
אני לא יודעת אם יעיפו לי את ההודעה מהפורום, אני מקווה שעד שזה יקרה אצליח לעזור לכמה ממכן.
בהצלחה!