אני אמאאאאאאאאאאאאא, איזה אושר!!!! סיפור הלידה שלי - הריון ולידה

היי בנות,
תודה על האיחולים והברכות. תודה אביבית מתוקה!
רק עכשיו התפניתי קצת למחשב, אז אספר לכן את סיפור הלידה ההזוי שלי.
כפי שאביבית ציינה ילדתי ב- 1.4.09.
אז איך הכל התחיל.... זהירות ארוךךךךךך......
ביום שלישי בערב היו לי כאבי בטן חזקים, אבל לא שייכתי את זה להריון אלא למשהו לא טוב שאכלתי - וכך הלכתי לישון בסביבות 00:00 בלילה.
בשעה 4:00 לפנות בוקר קמתי לשירותים, וכשהגעתי ראיתי דימום (אדום ולא חום - מה שכבר לא מצא חן בעיני) - לא רב מדי אבל גם לא מעט מדי.
נכנסתי להתקלח ומתוכי יצא כנראה הפקק הרירי, רק שעם הפקק יצא ממני עוד גוש של דם.
חשבתי לעצמי שזה לא אמור להיות ואמרתי לבעלי מיד שאני רוצה לנסוע לבי"ח החולים.
הגענו לבי"ח, המיילדת בדקה את הדימום, חיברה אותי לניטור ואמרה שהיא תחזור עוד מעט.
כעבור 10 דקות חזרה המיילדת ביחד עם הרופאה. הרופאה ציינה שהדופק תקין אך אין ורבליות (תנועתיות). התינוקת ישנונית ולא זזה בכלל.
הזעיקו רופאה בכירה שגם היא לא התלהבה ונראתה מודאגת (כמובן שאמרו לי שאני נשארת בבי"ח). הרופאה בדקה לי פתיחה והייתי עם פתיחה 2 ומחיקה 70.
כל זה ועדיין הקטנה שלי רדומה. הרופאה אמרה שהיא חייבת לפקוע מי שפיר ולהכניס לי מוניטור פנימי על מנת לראות טוב יותר את מצבה של הקטנה, ואז התחיל הסרט (שתבינו שתכננתי ללדת טבעי!).
הרופאה הסבירה לי שאם המים תקינים אני אוכל להמשיך בלידה רגילה, כמובן שההתערבות הרפואית כבר נעשתה וטבעי זה כבר לא יהיה.
העבירו אותי לחדר לידה ובעת פקיעת המים הרופאה דיווחה על פתיחה של 3.5 (כעבור חצי שעה בלבד).
כמובן, שהמים היו מקוונילים (עכורים) - מה שכבר סימן שהילדה נמצאת במצוקה.
כעבור 2 דקות מפקיעת המים הילדה התחילה לאבד דופק. הרופאה צעקה בחדר - מהר חמצן! וכעבור שניה שמו עליי חמצן והרופאה דחפה ידיים והתחילה להזיז את הקטנה מהראש. תוך כדי הסרט הזה, אני שומעת אותה צועקת - מהר תקראו למנתח, היא חייבת להיכנס עכשיו לניתוח חירום בהרדמה כללית - חייבים להוציא את הילדה! אני שמעתי את זה והתחלתי לבכות. בעלי, היה איתי כל הזמן הזה, ולמרות שהיה לחוץ לא הראה לי זאת כלפי חוץ והרגיע אותי (נשמה שלי, לא יודעת איך הייתי עוברת את זה בלעדיו). ביקשתי אם אפשר הרדמה מקומית, אבל הרופאה אמרה שזה בלתי אפשרי, כי הרדמה מקומית לוקחת זמן והילדה חייבת להיות בחוץ עכשיו !!! הכל בלחץ, הרופאה חיוורת ואני עוד שניה על סף עילפון. תוך שניות המנתח היה אצלי בחדר. רצו איתי לחדר ניתוחים. נכנסתי לחדר זה היה מפחיד - חיכו שם כבר שני רופאי ילדים, עוד רופא מנתח (מלבד זה שירד איתי), הרופאה שירדה איתי, רופא מרדים ועוד כמה...
תוך שניות המרדים אמר לי תגידי לילה טוב ומפה אני כבר לא יודעת כלום.
כל הסרט הזה קרה כל כך מהר - לא הספקתי לעכל דבר אחד וכבר קרה הדבר השני.
רק כשהתאוששתי, נכנסנו בעלי ואמא שלי ואמרו לי שהנסיכה בריאה ושלמה ב"ה.

ביום רביעי, 1.4.09, בשעה 5:55 יצאה נסיכה לאוויר העולם ושמה בישראל אופיר !

אחרי הניתוח ירדו אליי הרופאה, המיילדת והרופא המנתח ואמרו לי שהאינסטינקטים שלי פעלו בצורה מדהימה וטוב שבאתי בזמן ולא התמהמהתי בבית, כי אם הייתי מתעכבת המצב היה שונה והם לא רוצים לחשוב מה היה קורה.
אז בנות, לא להיות שאננים - ללכת לפי התחושות שלכם, גם אם יגידו שאתם סתם לחוצים. אתן יודעות הכי טוב - תזכרו את זה!!!

ההחלמה מהניתוח לא פשוטה - הייתי בבי"ח 6 ימים בגלל ניתוח החירום. בגלל שזה חירום אין זמן להכין את המקום בצורה סטרילית ועל מנת לא לקבל דלקות וזיהומים חייבים לקחת אנטיביוטיקה דרך הווריד במשך 48 שעות. אצלי למרות האנטיביוטיקה התפתחה דלקת ולקחתי אנטיביוטיקה ארבעה ימים במקום יומיים.
אבל הכל מ ת ג מ ד כשאני מסתכלת על הנסיכה שלי.

ג'וד, אלינור - עקפתי אתכן אהההה ...
http://www.holdthatpic.com/