אני אמא, המילה שהכי מרגשת אותי!!! - הריון ולידה

אני מאושרת לספר לכן סוף-סוף את הסיפור שלי לאחר 3 שבועות..
קודם-כל תודה לכל הבנות-המקסימות ששאלו,התעניינו ותמכו: שרית (סוסו),בשמת (המפונקת),כרמית (KEA), נטלי-סוויסה וגוזל
טוב,אז הגעתי ב-, יום ד' 3.3 (התל"מ) שלי לביקורת במרכז לבריאות-האישה, הטכנאית בדקה וביקשה שאגיע לרופאה..הרופאה גילתה מיעוט מי-שפיר..אבל ברמה של ללכת למיון, שיבדקו אותי גם שם..
זכרתי את לולי-שבלולי, שילדה את להב המקסימה, לאחר מיעוט מי-שפיר, מודה שראיתי את התמונה של להב מול עיני,שממש עודדה אותי- את רואה סיוון,טוב שאת משתפת אותנו ושמה את התמונה של ילדתך המקסימה, להב ממש עזרה לי,מודה!!)
התבאסתי קשות, כי לא היו פתיחה,מחיקה,צירים, כלוםם...פשוט נפשית בניתי על הארכה בלו"ז..ולא בתל"מ שלי (אגב,אחלה טיפ למי שרוצה להגיע לסיום-ההיריון ולמשוך כמה שיותר)
התחננתי להגיע עוד יומיים..ללכת למעסה, להתכונן בבית..
כרמיתי יודעת כמה בניתי על סוף שבוע 42 (היינו אני ובעלי כ"א בסוף-סמס' בלימודים והיו עוד מלא מטלות בבית לתקתק לפני).
לא עזר לי, הרופאה ביקשה שאסור לביה"ח עוד כשמח' האולט' עדיין פתוחה..

חזרנו הבייתה,התחלנו לנקות,לתייק ניירת מהלימודים שסיימנו, אתן בטח בשוק..אמרתי לעצמי שכך ארצה לחזור הביתה..לבית מתוקתק, שזה מה שיעזור לי ועוד היתה לי תיקווה-קטנה בלב לחזור עוד באותו הערב הביתה..
שמתי את "שיר-המעלות" בביצוע להקת-שבע.
בכיתי,התחבקתי עם בעלי והתחלתי להתרגש..השיר הזה מרגש אותי עד-דמעות,מודה, בייחוד בתק' שניסינו להיקלט-טיבעי..
הגענו למיון-יולדות באסף-הרופא,שמו לי מוניטור, גורנישט (כלום..רגוע), הייתי מאוד רגועה..
החליטו להעביר אותי למח' היריון-בסיכון: שם הייתי בשוק: דיבר איתי ובדק רופא ועוד מתמחה צעיר חתיך כזה והם חשבו אולי לשחררני הביתה,ע"מ שאעבוד על עצמי כדי להגיע יותר מוכנה: צירים וכו' ולבסוף קראו לרופא-בכיר, שפסק שאני נשארת, בדיעבד הם הכינו אותי ללידה באופן-מלאכותי..
אז מה היה: בלון (כאבי-תופת)- חוקן- רציתי להתהלך ולהיות בתנועה כדי לזרז תהליכים והאחיות יעצו לי ללכת לנוח, ישנתי, קמתי עם תחושה מוזרה,מעין רצון לשיחרור (עם רצון לפעילות-מעיים),בנוסף היה לי דימום (הפקק-הרירי) והבלון-השתחרר, שאלו אותי אם אני רוצה לנסוע למח'-יולדות על כיסא-גלגלים ואמרתי שאין-מצב (זכרתי את החיזוק של שרון-שמש, שחיזקה אותי ללכת עם תחושותיי, כי אני ממש לא-רואה לנכון לשבת על כיסא מעין-זה,אם אין צורך).
מח'-יולדות: פקיעת-מי שפםיר באופן-מלאכותי (ממש פחדתי,כי חשבתי שזה כמו מסרגה שמכניסים-פנימה),מוניטור..ככה העברתי עוד יומיים..
שמו לי פיטוצין (זרז), שבדיעבד היה הדרגתי ונכון..
המיילדות היו מקסימות וכמובן בעלי-היקר,שהיה הכי דולה (תומכת-לידה) שרק אפשר..הייתה מיילדת שהסכימה לשחררני למקלחת של מים-חמים גג לחצי-שעה.
זכרתי את בשמתי, שכתבה שזה מאוד עזר לה..
הצירים היו סבבה,שמחתי על כל אחד עד שכבר הגיע..אהבתי כל כאב..כי ידעתי שזה מה שמקדם אותי..תודה למלאכים של אניה