רציתי לשתף גם אותכן ...לבנות שלא הצליחו להניק - הריון ולידה

למרות שאני לא הכי פעילה ,אולי זה נוגע למישהי כאן וזה כן יעשה לה קצת טוב על הלב ...

דבר ראשון אני רוצה לתת לכן חיבוק ענקי
בזמן אחרון אני חושבת על זה הרבה מה היה קורה אם לא הייתי מצליחה להניק איך הייתי מרגישה ומה היה עובר עליי...בזמן ההריון זה היה לי מאוד חשוב וחקרתי ללא הפסקה ...בכיתי לבעלי שאני מפחדת שאני לא אצליח ...ממש הייתי עצובה
למזלי איתמר היה תינוק עקשן ולמרות הלשון הקשורה שלו הוא הצליח לינוק עם השפתיים וכמובן באיזשהו שלב הרגשתי שמשהו לא בסדר וחייבים לעשות לו התרת לשון מה ששיפר מאוד את היניקה שלו וכנראה גם האריך אותה עד עצם היום הזה ...
בגיל שנה כשהכנסתי אותו לגן הוא כנראה חטף איזה וירוס של פצעים בפה שלא איפשר לו לינוק ,התאבלתי שבועיים ,בכיתי כל פעם שנזכרתי שהוא כבר לא יונק ,הרגשתי שאני איבדתי חלק מהאמהות שלי ,שמשהו מת ,נעלם ,היה לי ממש עצוב וכואב...התפללתי שיחזור לינוק ,שאבתי חלב שלפחות ישתה אותו ככה ,אבל גם את זה הוא לא רצה...היה לי מואד קשה ואף אחד לא הבין אותי מה אני כל כך מתייסרת ...ברגעים אלו הבנתי את הנשים שלא הצליחו להניק ,הבנתי את ההרגשה של האובדן שהן הרגישו את הייסורי מצפון ...באותם רגעים הרגשתי הזדהות אדירה עם כל אותן אמהות שנאבקות בהנקה וחוסר תמיכה מסביב ,כל אותם אנשים שאומרים להם ושואלים אותם למה את לא מניקה וזה כל פעם כמו סכין בלב שמסובבים אותה ללא רחמים ומכאיבים עוד ועוד....לא רציתי לשמוע שהנקת מספיק ששנה זה מכובד מאוד...רציתי רק לבכות והתפללתי שאולי יקרה נס והוא יחזור לינוק שוב ...לאנשים מהצד זה היה נראה מטומטם ,אבל לי לא היה אכפת ,אני איבדתי משהו מאוד משמעותי והתאבלתי על זה ...אחרי שבועיים מאוד קשים השלמתי עם העובדה שזהו זה נגמר ,הרגשתי כבר יותר טוב וגם כמעט ולא בכיתי ,התנחמתי בזה שאניק ילד הבא בתקווה לתווך מאוד ארוך...
אחרי שכבר השלמתי עם הגזרה ,איתמר פתאום העלה חום ובכה בלילה קמתי להביא לו נובימול כדי להוריד לו את החום הוא שתה הכל בשקיקה וחיפש עוד ואז פשוט שלפתי את הציצי והצעתי לו ...הוא לקח וינק ...אני בכיתי מאושר ופחדתי להזיז אותו שלא יפסיק...בבוקר חשבתי אולי זה היה חלום ,אך לשמחתי כשהוא קם הוא ביקש שוב לינוק ...הנקתי ולא זזתי ...זה היה שישי שבת הכי קשה בחיי ,איתמר לא עזב לי את הציצי ,אך הייתי מאושרת ...הוא היה חייב להגביר לי את הכמויות ואני קניתי חילבה כדי לעזור לתהליך ....
עברה שנה מאז ואיתמר עדיין יונק ,אך החוויה הכואבת הזו תשאר איתי לכל החיים ...
ושוב מכל מה שסיפרתי כאן אני רק רוצה לחזק את הבנות שלא הניקו מכל סיבה שהיא ...קצת רגישות ,כי אני בטוחה שזה מאוד כואב לנו רגשית ובטח שאנחנו לא צריכות כל מיני דודות "נשמות טובות" שיגידו לנו :למה את לא מניקה ,הרי זה הכי בריא?"
תצאו לנו מהציצי ,אל תכאיבו לנו יותר ממה שכבר כואב....
אוהבת אותכן