סיפור הלידה שלי - הריון ולידה

קשה לי להאמין שכבר עבר שבוע....
אז ככה-
שבוע שעבר, הגעתי לביקורת מעקב של הריון בסיכון גבוה, אחרי שבחודש האחרון הייתי עם יתר לחץ דם.
יצאתי מהרופא עם הפנייה לחדר מיון לקבלת זירוז....

הגענו לבי"ח בשעות הצהריים והתחלנו טיפול. כדור חמוד שלוקחים כל 4 שעות ואמור לגרום לצירים.. אז זהו שלא. עבד עליי כמו מים.

בשעות הבוקר שלמחרת, התחילו עם תוכנית ב', מין ג'ל מגעול שמורחים בצוואר הרחם. כואב וממש לא נעים.
לקראת הצהריים התחילו צירים כואבים מאוד, בתדירות תכופה.

כשהרופאה נכנסה אליי לתת טיפול נוסף היא עוד לא הספיקה אפילו להגיד לי- פתיחה של 3 ס"מ והופה-ירדו המים!

עוברים לחדר לידה.
המרדים הגיע תוך כמה דקות, קיבלתי אפידורל ונעלמו הצירים. אבל ממש נעלמו. לא הרגשתי כלום.
התחילו עירוי של פיטוצין, מה שממש לא מצא חן בעיניי פיצי. החלו האטות בדופק שלה, עם התאוששות כל פעם, אבל החליטו לשריין חדר ניתוח. 3 חדרי ניתוח היו תפוסים באותו רגע (למזלי) זה היה בשעה 14:40.
אני כבר בראש מכינה את עצמי לניתוח קיסרי, העיקר שהבובה שלי תהיה בסדר.

כמה דקות אח"כ אני מרגישה לחץ נוראי, כאילו השלפוחית שלי מתפוצצת, אני אומרת למיילדת, שבודקת ומודיעה-פתיחה של 9 ס"מ!!! קדימה, ללחוץ.
לחיצה אחת ו-רוני פצפוני הייתה בחוץ. מרב כל ההתרגשת אף אחד לא בדק בדיוק את השעה