שיתוף - גם שמח וגם קצת עצוב - ארוך מאוד - הריון ולידה

אני לא יודעת מי זוכרת, אבל סיפרתי פעם שבגן של זיו היה המון בלגן בשנה שעברה.
5 ילדים עם אלימות ובעיות התנהגות קשות - שזה המון לגן של 33 ילדים, וצוות שנוי במחלוקת.

זיו התחיל ללכת לגן בגיל שנה וחודש, אחרי ימים ספורים של הסתגלות שכללה גם גמילה מהנקה (כי אמרו לי שאין סיכוי שהוא ירדם בגן בלי...), הוא היה מאושר ללכת כל בוקר לגן.
הוא היה מעיר אותנו ביום שבת בבוקר ומגיש לנו את הנעליים כדי ללכת לגן והיה קשור לגננת בכל נימי נפשו.

השנה, הוא בקושי דיבר עם הגננת, כל בוקר כשנכנסנו לשביל שמוביל לגן, הוא קפא, התחיל ללכת לאט, לא חייך, לא היה רגוע. הוא ילד ביישן מטבעו, אבל לא כשהוא מרגיש בנוח.

כשהייתי לוקחת אותו הוא היה מספר שהיה כיף בגן, כשהייתי שואלת אותו הוא היה אומר שהוא אוהב את נשות הצוות, אבל היה ברור שמשהו לא בסדר. משיחות עם הגננת הבנתי שהילד בגן שונה לגמרי מהילד שלי, מאיך שהוא בבית ומאיך שהיה שנה שעברה.

דיברתי עשרות פעמים עם הגננת, קבענו פגישה עם הפסיכולוגית של העירייה, ושום דבר לא עזר. שיהיה ברור, לא חשבתי לרגע שיש שם התעללות, או משהו בסגנון, אבל לא היה לו טוב. היתה הרבה משמעת בלי שום גמישות והרבה תשומת לב לילדים הבעייתיים. לדעתי, הילדים השקטים, שלא עושים בעיות פשוט היו שקופים בגן.

בכל אופן, בתחילת החודש זיו התחיל קייטנה בגן שבו הוא יהיה בשנה הבאה (אותו גן שביקשתי גם השנה אבל לא קיבלנו), ועם הצוות של שנה הבאה, ותוך פחות משבוע הילד פשוט התחיל לפרוח! רץ לגננת בבוקר בשמחה ומספר לה חוויות, משתתף במפגשים (מה שלא עשה בגן שנה שעברה), רוקד, שר חופשי לגמרי! רץ אלי בהתרגשות כשאני מגיעה לקחת אותו ומספר לי על חוויות היום.

למשל, שמתי לב (שוב, הילד 3 שבועות בגן החדש) שהוא הרבה הרבה פחות מתבייש כשהוא פוגש אנשים חדשים. זה פשוט בלתי נתפס בעיני כמה השפעה היתה לגן ההוא