אז איך עקפתי את כולן בתור? - הריון ולידה

תזכורת קטנה: לפני כשלושה שבועות חזרתי מאירלנד, סיפרתי לכן שבכל פעם שהחזקתי את האחיינית החדשה שלי הקטנה שלי השתוללה מבפנים ושהתנועות שלה הפכו להיות פחות בעיטות ויותר תזוזות של חוסר מקום ושאמא שלי אמרה לי שהבטן שלי ממש ירדה.

כל הנ"ל היו יכולים לרמוז על מה שעתיד לבוא אבל הכי קל להיות חכמה לאחר מעשה....

ביום שלישי אחר הצהריים הגעתי להורים שלי באשדוד (אני גרה בב"ש) לחגוג לאבי יום הולדת 60, ישבתי עם אחותי כדי לסיים עריכה של סרט שהכנו בשבילו כשפתאום הרגשתי שהתחתונים שלי רטובים, הלכתי לשירותי כי חשבתי שברח לי שתן ופתאום נפתחו שערי שמיים (או רחם) ויצאו ממני כמויות מטורפות של מים, לא האמנתי כמה מים יש בתוכי! הרמתי את המכנסיים והתחלתי לצרוח לבעלי ולאמא שלי שיבואו מהר. כל הזמן הזה המשיכו לנזול ממני כמויות מטורפות של מים, בלי הפסקה. אמא שלי, שאין עליה בעולם, לא איבדה עשתונות, התקשרה למד"א, הספיקה להתלבש ולשים שתיה ותחתונים בתיק.
בשלב הזה הייתי היסטרית וצרחתי שאני לא רוצה ללדת בשבוע 29, ושבגלל שאני יודעת מה הסיכונים ולאן זה יכול להגיע אני סוגרת רגליים ולא מוציאה אותה ולא מעניין אותי כלום.
מד"א הגיעו, פינו אותי לקפלן תוך כדי חציית צמתים באדום, הפעלת סירנה ונסיעה מטורפפפפת. תוך כדי אני בוכה, צוחקת, מספרת בדיחות ובכלל באאוט מטורף.
במיון שוב חזרתי על המנטרה שלא מעניין אותי מה הם חושבים אני לא יולדת בשבוע 29 ושיתהפך העולם.
הרופא שואל אותי אם הבאתי קלסר בדיקות, אמרתי לו שלא! לא באתי ללדת. אין עליי כלום חוץ מהבגדים (הרטובים שעליי).
הרופא בודק, מרים את הסדין ואומר "כן, בהחלט ירדו לך המים" באמתתתת????? לא שמתי לב. כנראה שצריך דוקטורט כדי להבחין שאני משתינה מה*** של האמא שלי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
בקיצור, בדיקה פנימית- מחיקה 90% פתיחה 1. בכי. צרחות. לא מוכנה ללדת.
הרופא מספר לי שהוא חייב לערב את הפגיה בזה שיש פה פוטנציאל ללידה של פג בשבוע 29. בכי. צרחות. לא מוכנה ללדת ושלא ידבר שטויות כי הבת שלי לא תהיה בשום פגיה. היא תיוולד בשבוע 40.
שמו לי מוניטור, המוניטור הראשון שעושים לי בהריון, האחות שואלת אם אני מרגישה צירים כי במוניטור רואים צירונים. אני לא מרגישה כלום.
אמרו לי שישאירו אותי בהשהייה ואם אני אצליח להחזיק אז בבוקר יעבירו אותי למחלקה. נתנו מנה אחת של צלסטון להבשלת ריאות העובר על כל מקרה.
כל הזמן הזה אני צוחקת, בוכה, עוברת מהיסטריה לרוגע בקיצור- ישר למחלקה הפסיכיאטרית.
הגיע מנהל מחלקת הפגייה לדבר איתנו על מה יקרה אם אלד בשבוע 29, מה צפוי, למה מקווים וגם סיכונים. אני ממשיכה עם המנטרה שאני לא יולדת.
אחרי כמה זמן התחלתי להרגיש את הצירים כמו כאבי מחזור, בשעה 22:00 בדקו אותי שוב- מחיקה 100% פתיחה 2.5- נכנסים לחדר לידה. אני צורחחחחחחחת!!!!! לא רוצההההה ללללדדדדדתתתתת!!!!!!!
בחדר לידה, אני ממש מרגישה את הצירים, כואבבבבבבבב והמניאקים התחילו לבוא בשלשות! ביקשתי אפידורל. אמרו שהפתיחה עדיין 3 והם עדיין מקוים שהצירים יפסקו ולכן כדאי לחכות עוד קצת כי הם רצו למשוך אותה בפנים כמה שיותר.
אחרי שעה כבר לא יכלתי, הם ראו שהצירים מתחזקים פתיחה עדיין 3 ושאין מנוס מלידה קראו למרדים.
מרדים הזריק לי את האפידורל, הרגשתי בגן עדן לא הרגשתי כלום. לא צירים ולא נעליים.
אחרי שהאפידורל השפיע המיילדת בדקה אותי שוב- פתיחה 7- מזל שלקחתי את האפידורל!!!!!!
מפה ועד פתיחה מלאה לא לקח הרבה זמן. בשעה 3 התחלתי ללחוץ, לא הרגשתי כלום, גם לא את הלחץ, המיילדת אמרה לי מתי ללחוץ. היה לי קשה להוציא אותה, היא כל הזמן גלשה חזרה פנימה ברגע שהפסקתי ללחוץ ובגלל שמדובר בפגית והמוניטור היה תקין ללא מצוקה עוברית הם לא מיהרו להוציא אותה ונתנו לי לנוח וכל רבע שעה ניסיתי שוב ללחוץ.

בסופו של דבר, בשעה חמישה ל5 בבוקר אני כבר התעצבנתי, אמרתי לקבוקיצה הקטה שאם היא החליטה שהיא יוצאת אז היא יוצאת ושאמא לא מרשה לה להישאר בפנים ולחצתי ולחצתי ולחצתי עד שפתאום ראיתי את הפרצופים של בעלי ושל אמא שלי והבנתי שהיא ממש יוצאת. היא יצאה. כחולה, קטנה. לא הראו לי אותה, היא לא בכתה. הריצו אותה לחדר ליד ואני צורחת שיתנו לי לראות את הילדה שלי ולמה היא לא בוכהההה?!?!?!?!?!?!
בעלי הלך לראות מה איתה, חזר, סיפר לי שהנשימו אותה כי היא לא נשמה טוב, צרחתי שאני רוצה לראות אותה!!!!!
עשו לי טובה ובדרך לפגיה נכנסו אלי, הראו לי אותה לשניה ולקחו אותה לפגיה. היא לא שמעה אותי, לא ראתה אותי, לא הרגישה אותי. פשוט לקחו אותה. ואני כמובן, צורחת ובוכה שיצילו לי את הילדה!
אחרי כמה דקות יצאה השליה, היה ספק אם היא יצאה בשלמותה אז הרופאה הכניסה יד, כן כן, יד לרחם שלי ושלפה משם עוד כמה קרישי דם שנשארו.

זהו. הקטנה שלי נולדה ב28.09 בשעה 5 בבוקר, 1.370 ק"ג.
העלו אותי למחלקה, כבר לא עניין אותי כלום חוץ מהילדה שלי ולמה לא נתנו לי לראות אותה. רק בשעה 17:00 12 שעות אחרי שנולדה נתנו לי לרדת לפגייה לראות אותה. היא שכבה שם כל כך קטנה, עם כל כך הרבה מכשירים שאני מכירה כל מכשיר ומכשיר, יודעת מה הוא עושה ולמה ומבינה שלא כיף להיות בצד השני.

ורק שתבינו שבכל התהליך אני עוברת מבכי ולצחוק, מצחיקה שם את כולם, מספרת לכולם שאני אחות וחוזרת לדיכאון בקיצור, מערבולת רגשית מטורפת!!!!!

ועכשיו כמה מילים קטנות על הבעל המדהים שלי ועל אמא שלי שהיו איתי לאורך כל הדרך, הרגיעו, תמכו, חיזקו ועודדו. אין לי מילים לתאר כמה בעלי הפתיע אותי. הוא פשוט מדהייייייים!!!!!
ועל אמא שלי אין מה לדבר.

ככה ביליתי 3 ימים במחלקת יולדות עם התחתונים של אמא שלי, החזיות של בת דודה שלי והחלוק של גיסתי כי לי לא היה כלוווווווום!!!!!!!!

אגב, הצוות של קפלן פשוט מדהים, מהמיון, חדר לידה, מחלקת יולדות, פגייה מהפרופסורים הכי בכירים ועד המנקה אני הופתעתי מאאאאאד!!!!!

ועכשיו, אחרי שחפרתי, מצאתי נפט והגעתי לשכבת המגמה בגרעין כדור הארץ אני אלך להתארגן ולנסוע לנסיכה המדהימה שלי ארבל והיא הדבר הטוב ביותר שקרה לי בחיים!!!!!!!

צל"ש למי שקראה עד כאן!!!!