מרגישה צורך להצתדק - הריון ולידה

מאמי אני בטוחה שאף אחת לא התכוונה להאשים אותך במשהו או להגיד לך שאת לא מתחשבת בבת שלך
את לומדת להכיר אותה והיא אותך - וזה באמת קשה
לאט לאט את תביני מתי היא רעבה מתי היא עיפה - שאת תלמדי מה היא רוצה היה לך קל
לבנתיים שיהיה בהצלחה

האמת שלא זכור לי שראיתי תגובות שמאשימות ( אולי פיספסתי את השרשור)
את מתכוונת לזה שכתבו לך להירגע או שאת לחוצה מידי?
כי אם זה ככה - מן הסתם זה רק לטובתך ומניסיון כי כולנו פה עברנו ועוברות את זה.... ...

זה קשה!!! זה קשה מאדדדד
לגדל ילדים!! במיוחד בהתחלה ....
יש בנות שהן קלילות יותר ולוקחות הכל באיזי
ויש בנות שהן לחוצות יותר וכל דבר זה דרמה.
הכל בשביל מטרה אחת - לגדל את הילד שלך הכי טוב שרק אפשר

ואין נכון או לא נכון
זה רק מה שמתאים לך...

אני אישית הייתי לחוצה ולאט לאט השתחררתי.. גם עם הזמן יותר קל...
ואני אישית הייתי בוכה ומקטרת פה מ-ל- על זה שהיא לא ישנה לי בלילות... מי שהגיבה לטוב הגיבה וקיבלתי...
מי שנתנה ביקורת - נתנה ביקורת כמובן מתוך ניסיון ולא רוע או האשמה . וככה קיבלתי את זה ....

בקיצור אל תקחי ללב
כולן פה רוצות בטובתך ולהיות לך לעזר....

לא קראתי את השרשור המדובר אבל אני יכולה רק להגיד לך שזה טיבעי שיקח לך זמן ללמוד אותה והיא אותך. זה תהליך.

בנוגע לביטוי "עושה את המוות" אני יכולה להבין למה זה צרם לבנות, גם לי הביטוי הזה צורם ואפילו קצת מכעיס. שלא תביני לא נכון, אני לא שופטת אותך והדבר היחיד שאני "מאשימה" אותך בו הוא חוסר ידע וחוסר מודעות לגבי הרגשות של נשים שהיו מתחלפות איתך בשניה. אגב, אני לא מצפה ממך להיות מודעת ולהבין אני רק רוצה להכניס לך לראש משהו שאני מדקלמת פה כבר כמעט שנה: תגידי תודה על כל דבר שהילדה שלך עושה או לא עושה (בוכה, ישנה, מתעוררת בלילה, יונקת או לא יונקת וכו') כי זה אומר שיש לך ילדה!

נכון. זה מתסכל ומתיש אבל תחשבי איך החיים שלך היו נראים אם לא היה לך אותה (עכשיו כשאת יודעת איך זה להיות אמא).

נכון שלא היית מעדיפה להיות בנעליים של נשים שהיו מתות להתחלף איתך? זה מה שאת צריכה להשאיר לך בראש.

אהובה שלי!!! זה בסדר!!! הכל חדש לך ואת מטפלת בה גם לבד וזה לא קל...

לבת דודה שלי אין אמא וכשהיא ילדה היה לה קשה כל כך... והיא לא ידעה ולא הבינה כלום... ורוב הזמן בכתה והיה לה קשה מאוד.

יש לך מישהי שעוזרת לך?
[/url

טוב, כנראה שפספסתי את השרשור הקודם שלך.
את לא צריכה להצטדק.
אני בטוחה שאת רוצה את הטוב ביותר בשביל הילדה שלך.. וגם אם כרגע את מעט מתוסכלת ולא מבינה אותה זה טבעי. אני בעצמי לא יודעת איך אתמודד כשיוולד הילד שלי.
אף אמא לא ידעה איך להתנהל קודם. לומדים.

כל עוד זה לא בא על חשבון הבריאות שלה או משהו כזה זה בסדר.
ואת יכולה להיעזר בחברות\אמא..
הכל יהיה בסדר.
לאט לאט את תלמדי אותה.

דנה, באמת הביטוי הזה נשמע צורם... הוא חריף מידי, ואמהות שעבר זמן מאז שהתמודדו עם גזים והאכלות לילה לא לגמרי זוכרות את הרגשות הקשים שצפים לבד לבד בלילה.

אני רוצה לתת לך עצה גם לעכשיו וגם לחיים בכלל: תנסי להיות יותר חיובית. זה מתבטא בהתחלה בעיקר בשפה, מן הפה אל החוץ: במקום "עושה את המוות" תגידי "קשה לי/אני צריכה עזרה להתמודד". בסופו של דבר את תבחיני שגם החשיבה שלך תלך לכיוון החיובי יותר.
בנוסף תחשבי על הטוב שבחיים שלך לפני שאת "מתלוננת". בדוגמה מהשירשור על בעלך יכולת לומר: "איזה יופי שבעלי עושה כל כך הרבה בבית בזמן שאני נחה בבית החולים. אחרי הלידה הבית יהיה הרבה יותר נעים למגורים", במקום זה את התמקדת בשלילי - בעלך לא מספיק את כל הרשימה של המטלות וכו'.

זה רק בשבילך. את תרוויחי מחשיבה חיובית יותר מכולם והבת שלך תזכה לקבל אמא נעימה יותר שמשרה עליה ביטחון שהכל בסדר.

קרן

מסכימה עם קרן וליבי, מילה במילה!

לי זה לא צרם הביטוי הזה כי זה היה ברור שכתבת אותו כשאת עצבנית
וכועסת. ולא שופטים אדם כשהוא כועס(!)
הנה עובדה שאחרי שנרגעת הוא היה נראה לך מוגזם.
(ובכלל הרבה פעמים באת לכאן להוציא את השניות האלה האמיתיות של תסכול וכעס עוד לפני הלידה, ואחכ היית תמיד כותבת ממבט רגוע את התובנות שלך) .
אז פעם ליהיות בדיכאון אחרי לידה (סתם דוגמא) היה ממש לא פוליטיקלי קורקט.
ותחשבי אחת אחרי טיפולי פוריות תיהיה בדיכאון אחרי לידה אז מה יגידו שהיא משוגעת.
היום "מותר" לה.
אבללללללללללל
מה שליבי וקרן אמרו

כתבו לך כאן בנות..יש לך עזרה ממישהי..אמא/חברה?
מה זו השאלה הזאת??? זה כל-כך פוצע לשאול שאלות שכאלו, כי אם אין,אז אין!
מה? זה לא-ברור??? שהאימהות הללו, חסרות-העזרה, לא חולות-שליטה ולא-רוצות מרצונן לעשות הכל לבד???
פשוט אין להן תמיכה לאחר-הלידה ובכלל בהורות עצמה.
אז למה לשאול שאלות-מיותרות ומכאיבות שכאלו???

בנות מחביאות את העובדה שאין להן עזרה,כי הן הגיעו ממשפחות בהן נהוג ל"זרוק את הילדים למים ושיתמודדו לבד" ולכן,זה כאילו מצטייר שהן קורסות תחת הנטל לבד מרצונן!

אבל גם זה ייתן לך את הכוח להילחם,לנצח ולהראות לכולם שאת אמא טובה ושילדתך הינה ילדה של אהבה! זה מה שכתבתי לך,שעלייך בכוח לנצח את האוירה-המישפחתית אליה את ובעלך משתייכים.

גם נכתב שישנן בנות שלוקחות את הכל יותר באיזי ושהן יותר קלילות..
אז בטח,שהן ייקחו את הכל יותר בסבבה,כי יש להן פול עזרה!!!!!!!!!!!!!!!!!

ובטח שהן יחזרו לגיזרה,לחוגים,לבילויים,לנופשים-זוגיים ללא-הילדים,לעבודה וללימודים מהר! ויהיו רגועות ונעימות הרבה יותר מהר והילדים שלהם יהיו מלאי ביטחון ושמחים יותר,כי תמיד יש מי שיבוא לעשות מקלחת לילד,לעזור וייתן להן הפוגה!! הילדים קשורים למישפחות וזה תורם להם המון!
הן גם יהיו לחוצות ללדת,כי הבית מתוקתק ואם לא,אז לא-קרה דבר,יש תמיד הרי גיבוי ועזרה..

אבללללללללללללל ואני כאן מדברת על אימהות מסוגי ומסוגך,שרק הבעל באמת עוזר מכל-הלב והנשמה,חמסה.
תמיד אני כותבת לך,שהוא היחיד בעולם בשבילך,זכית! אז הכי יש להעריך אותם בעולם!

מה שאני רוצה להגיד לך,זה שלי אין כלום מאילו,כי כשאין ממש עזרה ושכלכלית לא-ניתן להרשות לעצמי פינוקים+עזרה,אז אני מיילדת מעצמי את כל הרוך,החמלה והאהבה לילדתי וכעת מזדרזת חמסה לעשות לה עוד אחים..
כי אני רוצה לשבור את המעגל-הזה,של החוסר-תמיכה.

בעלי רוצה להיות אב לדוגמא ות'כלס זה מה שחשוב!
אבאמא-פעילים !!!!!!!!!!!! ואני מודה,שאם זה המצב,אני שמחה בחלקי!
לא הייתי רוצה מצב של פול-עזרה מסבתא וכו',אך בעל עייף,שלא-מוכן להשקיע מכל-הלב ושבורח למחשב,טלוויזיה,בילויים,כי הוא יודע שהסבתא תמיד מתייצבת לעזרה!

אז כתבתי לך בדיוק את הנק' שלי,שלקחתי החלטה מהרגע-הראשון,שאני מייצרת מעצמי את האימהות,שהייתי רוצה לקבל ושבעלי היה רוצה לקבל מהוריו!

זו תהיה מתנתך לילדתך!!! שהיא תקבל אם-מדהימה,טובה ורכה!

בקיצור,שעלייך לברך על-המתנה המושלמת שקיבלת,כי בורא-עולם יודע לתת איזון לאימהות מהסוג שלא מקבל עזרה: הוא מעניק ילדים-מושלמים,חמסה למי שאין לה עזרה מסביב ולתת לה פיריון,ע"מ שהיא תוכל למלא משפחה גדולה ומבורכת לתיפארת!

זוהי מתנתך,קיבלת ילדה בריאה-פיזית חמסה,כעת כל שנותר לך הוא לדאוג לרווחתה-הנפשית! לשמחה ולרוגע! זה הכל!
גם כך משקיעים בילדים,אז חמסה,זה מושלם,כשהילד נולד בריא.

מרווה ... כששואלים אם יש עזרה ... זה לאו דווקא לזרות מלח ולציין ש" למה את לא לוקחת עזרה? אהה אין לך ? מסכנה "
אלא יותר לעודד את הבנות שחושבות שהן סופרוומן, לבקש עזרה מאחרים - כי וואלה זה קשה! והן לא צריכות להרגיש לא בסדר כשהן צריכות עזרה מאמא או חברה ....

ושכתבתי שיש בנות שלוקחות באיזי - לאו דווקא בגלל עזרה שיש או אין להן
אלא זה פשוט באופי שלהן...
רגוע - אופטימי- שליו - וכד'
למשל להיכנס להיסטריה שהילד לא רוצה לינוק כל 3 שעות כמו בספר אז מישהי תיהיה לחוצה מזה ותגיד - איזו אמא אני .... ומישהי אחרת תבין שזה בסדר וילד הוא לא מכונה

קרן כל מילה בסלע.

דנה אני הולכת להיות מאוד בוטה וישירה ואני מקווה שתביני שזה מדאגה ורצון טוב-את חייבת להבין משהו את מצטיירת חיצונית כאדם מאוד שלילי וזה צורם
ואז כשאת פותחת הודעה שבסך הכל סבירה שתקרה אצל אמא צעירה וטרייה רוב הבנות (ומודה שאני ביניהן) ישר מחפשות את הביטויים השליליים שאופייניים לך.
דוגמא טרייה היתה מקרה העגלה - במקום לספר באושר שקנו לך מתנה כזאת מדהימה עגלה חדשה את לקחת את זה למקום רע
את יודעת כמה נשים היו שמחות לדירה בלי שכד? את זכית בזה - אז זה לא מושלם ויש הרבה לתקן ולשנות - אבל תשמחי על מה שנפל בחלקך
ותתעלי על עצמך תראי בגרות ותעזרי במי שמציע את עצמו (חמתך כדוגמא) - את זקוקה לזה לנפש וגם הילדה זקוקה לזה (אנא רגועה ושלווה)
ויש לי הערה קטנה שתעורר כעס בטוח - כל כך קשה לך בהנקה תראי כמה סבל זה גורם לך תעשי שיקולים בינך לבין עצמך כמה את בנויה לזה וכמה סערת הרגשות שמלווה ההנקה מתאימה לך
אציין שלרוב הנשים ההנקה מאוד מאוד מאוד קשה בהתחלה אבל לא לכל אחת זה מתאים - לי זה לא התאים וברוך השם יש לי ילדות בלי עין הרע.

מאחלת לך מכל הלב רוגע פנימי שלווה רוחנית וחיוך תמידי

ותזכרי אמא רגועה תינוקת רגועה

בהצלחה בכל דרך שתבחרי

אני מסכימה עם כל מילה של ליבי, קרן יוליה ומיצי....

אבל.....

כל זה נכון ברמה השכלית, למי שחושבת עם הראש ולא עם ההורמונים.

אני מהלידה ועד עצם היום הזה רוב הזמן לבד, בלי עזרה, ובנוסף לכל זה, גם אני כמוך, מההתחלה הייתי פרפקציוניסטית ורציתי שהכל יילך חלק מהרגע הראשון ואני זוכרת ששאלתי בפורום משהו על מגבת או על סבון, משהו שטותי שהיה נראה לי כמו סוף העולם באותו באותו רגע.

מה שאני מנסה להגיד הוא שאת חווה את הדיכי אחרי לידה שאני חוויתי ואלוהים כמה זה קשה!!!!

אם את רוצה לדבר, לשתף, אני יותר מאשמח...

ותאמיני לי, אף אחת פה לא שופטת ולא מאשימה... כולנו איתך

מיכל,תוכלי למחוק את השם שלי???
אני מעדיפה שרק הכינוי שלי יירשם כאן!

אני מאמינה שלא-הבנת את דבריי בכלל!!

וזה בסדר שלא-הבנת את מה שכתבתי,כי זה באמת כואב לדעת,שישנן אימהות,שלא מקבלות בכלל עזרה ממשפחתן לאחר-הלידה.
קשה לך לתפוס זאת ובצדק ולכן את מיהרת לחשוב,שאם שכזאת,לא-נותנת לאף-אחד לעזור לה..לא לזה התכוונתי בדבריי!!!!!!!!!!!!!!

כתבתי,שישנן אימהות בפורום-תמיכה (משום מה..),שאין להן עזרה מאמא/חברה,כמו שצריך להיות,בייחוד לאחר הלידה..
ואם אין-עזרה בכלל,בטח שהן יהיו יותר לחוצות,כי הכל נופל עליהן לבד!!!

את חושבת,שאימהות-טריות לא-היו רוצות להגיע ישר לבית-הוריהן,לישון ולבסס הנקה???? ורק לטפל בתינוק???

את חושבת,שאימהות לא-מאושרות,לשים את הילד לכמה שעות,סופשי"ם אצל המשפחה ולצאת לטייל,לנוח! לחזור ולעבוד,ללמוד???
כי הרי ישנה עזרה מסביב,אז הן חוזרות למירוץ של עבודה-לימודים מהר!!!

אני תמיד בשוק מאימהות חולות-שליטה,שקשה להן לשים את הילד אצל הסבא/סבתא לבד,כשהם כל-כך אוהבים ומקסימים לילד שלהם..
לא-לאימהות שכאלו התכוונתי בדבריי...

תאמיני לי,בלב-שלם,שהרבה אימהות יעדיפו לשחק אותה ולהצטייר כ"חולות-שליטה" וככאלו שלא-משחררות את הילדים שלהן בחופשיות,כי לא-נעים הרי להגיד לכולם,שהילדים שלהן לא-מעניינים בכלל את הסבים/סבתות!
כמו שהם עצמם לא-עניינו את הוריהם בזמנו,כשהם בעצמם היו ילדים!!!
את קוראת עיתונים ומודעת למשפחות שכאלו!!!!!!!!
כאן בפורום-התמיכה תמצאי יותר אימהות מהזן שלא-מקבל עזרה ואם כן,זה פירורים ועליו להתחנף וללקק על כל עזרה,כי היא לא-מובנת מאליה.

הרי כתבתי בפשטות:
"כתבו לך כאן בנות..יש לך עזרה ממישהי..אמא/חברה?
מה זו השאלה הזאת??? זה כל-כך פוצע לשאול שאלות שכאלו, כי אם אין,אז אין!
מה? זה לא-ברור??? שהאימהות הללו, חסרות-העזרה, לא חולות-שליטה ולא-רוצות מרצונן לעשות הכל לבד???
פשוט אין להן תמיכה לאחר-הלידה ובכלל בהורות עצמה.
אז למה לשאול שאלות-מיותרות ומכאיבות שכאלו???"
"גם נכתב שישנן בנות שלוקחות את הכל יותר באיזי ושהן יותר קלילות..
אז בטח,שהן ייקחו את הכל יותר בסבבה,כי יש להן פול עזרה!!!!!!!!!!!!!!!!!"

כתבתי זאת,כי המשוואה-ברורה.

כשישנה עזרה בשפע=האם יותר רגועה,זה ברור!!!!!!!!!
ועזבי אופי,כל-אם שנמצאת לבדדדדדדד עם תינוק 10/12 שעות ללא-הפוגה עד שהבעל חוזר מהעבודה ומחליף אותה יודעת למה אני מתכוונת בדיוק!!

מה שכן,עודדתי את דנה,זה שכשאין-עזרה,אז היא אמורה ליילד מעצמה את האם הטובה,להילחם בכל-הכוחות כדי לשבור את ההיסטוריה-המשפחתית אליה היא ובעלה גדלו.
ואז המשוואה: אמא-רגועה=ילד-רגוע יהיה לניצחונן!
הבעל יעריך אותן מאוד,שהן עושות את העבודה לבד,כי "אם אין אני לי,מי לי" והוא הכי יתגייס לבית...מה צריך בעל פרזיט ובטלן,שיודע שהסבתא והסבא עוזרים במקומו???

התארחתי בבית שכזה: האם נוסעת לאימה לכמה ימים בשבוע, ההורים שלו המון-עוזרים (הסב מתקן הכל בבית ולכן הבעל לא מתקן דבר!! הם מגיעים לסופש"ים לעזרה!),אז איך הבעל נראה?! חרא!

כשהוא מגיע מהעבודה,הילדים לא-קופצים עליו משמחה,בקושי הוא אומר שלום והוא ישר נכנס לחדר-העבודה,כי הוא הרי "חזר עייף מהעבודה" ואז הוא גם יוצא לבלות עד הבוקר לעיתים כדי להתאוורר מהבית שלו עם החברים שלו כדי לשתות

גני תתפלאי אבל רוב הנשים חוות את הדיכי הזה אחרי הילד הראשון בעיקר
תקופה ארוכה שנאתי את עצמי לסירוגין על שהרסתי לעצמי את החיים - על זה שכל כך דאגתי לה בבטן ובחוץ אני מרגישה דאגה אבל לא את האהבה העצומה שכולם מתארים
אז בניגוד למה שאולי מצטייר היום גם לי היתה תקופה קשה ביותר והיום להב היא אהבת חיי הנשמה שלי האויר לנשימה שלי.
אז מותר לבכות ולהתלונן אבל צריך להבין ולהקשיב לותיקות ולמנוסות בעצות הקטנות ולא לפסול תמידית הכל על הסף - כי אז התלונות החוזרות מאבדות את המטרה שלהן

ברור לי לחלוטין שרוב הנשים חוות דיכאון אחרי לידה ברמה כזו או אחרת...
אבל אצל רבות זה עובר אחרי שבוע, שבועיים, ואצל חלק, כמוך וכמוני זה נמשך קצת (הרבה) יותר....
תודי שלהקשיב לעצות זה קל, ועם הראש את מבינה בדיוק מה צריך ומה אומרים לך, אבל הגוף, ההורמונים, הלב, מה שזה לא יהיה מכתיבים לך אחרת... ומכאן לדעתי (ולדעתי בלבד, לא אומרת שזה נכון בודאות) מגיעות ההודעות האלה וה'יציאות' של דנה.

סיון חחחח

ג'ני תודה לך על התמיכה, היה לי חשוב לקרוא את זה בצורה שכתבת...

כל יתר הבנות - תודה רבה לכן על המאמץ שקראתן והשקעתן בתשובה.
אהיה כנה ואגיד שלא נעים היה לי לקרוא חלק מהדברים, אבל אני מניחה שזה אגו כפול הורמונים כפול בעיות אישיות כפול השד יודע מה עוד. משתדלת לא להיפגע ולקחת את זה בפרופורציה למרות שזה לא כל-כך הולך.
מה שאני בסופו של דבר מבינה בפעם המיליון - שלא תמיד צריך להתלונן. כי מבינים לא נכון.
אז אשתדל באמת להיות יותר לעניין.
כנראה שאני לא מצליחה להעביר את המסרים שלי כמו שצריך.

בואו נסגור את הנושא הזה ונמשיך הלאה.

••• לחיות בידיעה שמישהו זקוק לך - זה האושר הכי גדול בעולם....•••

אני חושבת דווקא,שהכי הבנתי אותך בעולם!

התלוננת ובצדק!! כי רק מי שחווה אימהות והורות לבד,יכול להבינך!

ולכן פשוט הצעתי לך את דרכי-האישית לחיים,להתעקש ולהיות אמא עם הכי הרבה רוך וסבלנות החל מהרגע-הראשון ועד לעולם בע"ה,כי אם את ובעלך לא תהיו כאלו ,מי יהיה בשביל ילדיכם???????

האמת.... שלי צרם מאוד לקרוא את מה שרשמו כאן כמה בנות

[/url

אודליה,כרגיל שאת מדהימה!

תאמיני לי,שבעלי,שהגיע מהרקע הכי חילוני בעולם,זרק לי לאחרונה שבא לו פשוט לעזוב את הכל ולעבור להתנחלות בשומרון,כי שם ישנן קהילות-תומכות! כי אם אין משפחה שכזאת,אז בן-אדם צריך ליצור באופן-אקטיבי לעצמו חלופה!

יש לחץץץץץץץץץץץץץץץץץ לתקתק את הכל לבד לאחר-הלידה..למי שמתמודדת עם הכל לבד!!!

זה מה שאני זוכרת+המון אושר,היי,שמחה-אדירה (זה מה שהחזיק אותי,מודה),אך גם רשימת-מטלות אינסופית,שעליי ועל בעלי היה לעשות לבד!

למי היה זמן להיכנס לדיכדוך ולפאסיביות??? זה ממש נתפס היה אצלי כפינוק לאחר-הלידה: הייתי באקטיביות!!!!!!!! זה מה שאני זוכרת!

אולי הדיכדוך קיים כפרווילגיה אצל בנות,שמקבלות המון-עזרה!

ואת יודעת מה עוד את מרוויחה דנה? שתהיי אם סבבה,שתגדלי את הילדה בקלילות,כי דווקא שמתי-לב,שלעיתים אצל האימהות שמקבלות פול-עזרה,הן עלולות להציב לעצמן סטנדרט כל-כך גבוה,שזה גם עלול להזיק לילד.

אני מכירה אם כזאת,היא חייבת הכל מתוקתק והילד לא-רגוע..
כנראה שזה בגלל שהוא קולט,שהיא חייבת את הכל פרפקט..

דנה אני יכולה להגיד לך שלא הייתה לי שום עזרה אבל ממש שום עזרה
ויש לי תאומים והאמת שלא אכפת לי להביא עוד זוג תאומים
לא עכשיו כמובן
אבל אני יכולה להגיד לך שגם שהייתי שבורה מעייפות ובלי דקה לנשום
הייתי הולכת בבית שיכורה מעייפות עם חיוך ואושר מאוזן לאוזן רק מלדעת שזכיתי להיות אמא
ל2 מושלמים שכאלו

אגב עד היום חברות שלי מהתלבטות עליי חושבות שבאותה תקופה הייתי על אקסטות וטריפים

"הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו"

בשורה התחתונה, לדעתי, כל מי שהגיבה כאן ניסתה להגיע בדרכה שלה למכנה משותף אחד:
עם כל הקושי (ואף אחד לא מזלזל בו או ממעיט בערכו), את צריכה לנסות למצוא את החיובי שבכל דבר.
זו באמת גישה שרק תרים אותך למעלה ותעזור לך להתמודד עם דברים ביתר קלות.

ואני גם חושבת שאין לך סיבה להרגיש פתאום לא בנוח לפרוק כאן את המחשבות והתסכולים שלך.
כולן מבינות מאיפה המחשבות האלה מגיעות ואף אחת כאן לא כועסת או שופטת אותך.

אני לא יודעת במה מדובר, אבל רציתי לתת

אני רק רוצה לומר שכתבתי מה שכתבתי מתוך רצון אמיתי לעזור וחלילה לא כדי לפגוע.
דווקא בגלל שחוויתי קושי רב ודיכדוך אחרי לידה ששיאו נמשך 3 שבועות אבל הורגש היטב גם חודשים אחרי הלידה רציתי לשתף אותך בדרך היחידה שאני מכירה: להתמקד בחיובי.
לראות את ההתקדמות של הבת שלך והשיפור במצב. למשל: במקום לאכול כל שעתיים וחצי היא תתחיל לאכול בלילה כל 3 ואז 4 שעות. זה נהדר! זו התקדמות! יש תקווה לשינה שלך! ככה לאט לאט דברים ייעשו פחות ופחות קשים, האור בקצה המנהרה יתקרב אלייך עד שתהיי בחוץ ותגלי שפתאום שאת ממש נהנית מהאמהות.

אודליה - הדברים שנכתבו בשרשור הזה הם לאור הודעות קודמות. לא רק ההודעה הזאת.

כולנו עברנו את זה והתהליך שלך הכי מובן בעולם

אודליה את פשוט לא ערה לשאר ההודעות ולכן לא יכולה להבין את התגובות פה
מרווה קשיים לא באים רק למי שאין עזרה וזה לא הופך את זה להיות קשה יותר,

דנה חבל שאת לוקחת את זה למקומות הלא נכונים...
באים ואומרים לך פה תנסי להיות יותר חיובית, לחייך לחייך לחייך, להנות מהרגע ולא לפענח ולפתח כל צעד.
לתת לך טיפים שבאים מנסיון אישי.
לעשות את מה שהפורום הזה קיים בשבילו - לתת תמיכה גם היא לא תמיד באה בצורה של הסכמה וחיבוק.
קחי לדוגמא את השרשור של ירדן אתמול על כך שהיא רוצה עוד ילד ותראי את התגובות, ותאמיני לי דיברתי איתה בפרטי - אז היא נעלבה? לא!!! כי היא מבינה שכל תגובה וכל מחשבה באה מתוך רצון לעזור.
מנסים (גם אם זה בכוח, וגם אם זה באגרסיבית) להוציא אותך מהבועה והלופ שנכנסת אליהם.
מה את חושבת שכיף לי להציג את עצמי בצורה ביצ'ית? איך בא לי להתחנחן ולהיות המאמי הבינלאומית החדשה - אבל אני לא אעשה את זה, זאת לא אני, 5 שנים בפורום ומעולם לא הייתי אחת כזאת - אני אומרת מה שאני מרגישה שצריך לומר.

בכל אופן שיהיה בהצלחה בכל דרך שרק תרצי. אנחנו פה לשמוע את ההודעות המתוסכלות, אבל יחד איתם חשוב לנו לשמוע גם את הודעות שמחות.

ותזכרי - חברה טובה היא לא זאת שאומרת לך מה שאת רוצה לשמוע, היא זאת שאומרת לך מה שאת צריכה לשמוע

סיון

לגמרי עם סיון!!!

קרן, לא התכוונתי אלייך

[/url

אודליה ממי זה בסדר אני לא מרגישה שום צורך להצטדק
זאת אני, התגובה שלי לא מתייחסת רק למקרה הספציפי
היא מתייחסת לכל התקופה שדנה איתנו בפורום ולכל ההודעות שהיו אי פעם
כשרשמתי לה את אותם דברים לפני שהיא ילדה היא רשמה שאני צודקת ושהיא צריכה לטפל בעצמה לפני שתגיע התינוקת, אחרת המצב רק יחמיר.
אז.....

אני עם אודליה ..
גם אני כשהייתי אחרי לידה, ולא הייתה לי עזרה מאף אחד (!), הרגשתי קושי עצום בהסתגלות ובהבנת התינוקת שלי..
דנה רשמה את המילים מליבה, זה שהן היו קצת בוטות אז מה ?
להיות אמא זה לא קל, במיוחד אחרי לידה שיש גם מכאובים גופניים קשים, וגם תינוק שזקוק לאמו 24 שעות ביממה..
אל תדאגי דנה, הכל יעבור ולאט לאט תזהי את מקור בכייה של התינוקת שלך

לא יוצא לי לקרוא לעומק הודעות ותגובות בפורום בגלל חוסר זמן- אבל יצא לי לקרוא מידי פעם דברים שכתבת.
זה מאוד טבעי להרגיש חוסר אונים בתקופה הראשונה שלך כאמא- כולם מספרים סיפורים על התמודדויות של עצמם ועל שיטות לטיפל בבעיות שנתקלים בהן אבל זה ממש ארת שאת חווה את זה בעצמך במשך 24 שעות ביממה ושבעה ימים בשבוע. המצב החדש הזה דורש מאיתנו הרבה אנרגיות והרבה מחוייבות שלא היו זהות להן ולכן כשהדברים לא מסתדרים נוצרת תחושת התסכול. מותר לך להרגיש כך ואין מי שלא מרגישה כך- כל אחת במינונים שונים.
כמה ימים לפני שילדתי את שמואל-הבכור קיבלנו מפתח לדירה שרכשנו- למי יש כוח בסוף חודש תשיעי ואחרי לידה לטפל בענייני מעבר דירה. בנוסף בגלל הערכה מופרזת של רופא הנשים היה חשד שהעובר גדול ולכן המיילדת חתכה את האורך המקסימלי שניתן, מה שהוביל לכמות של מיליון ואחד תפרים שהקשו עליי מאוד את ההתניידות, כל תזוזה כאבה לי, לא מצאתי תנוחה נוחה לישיבה ופשוט כאב לי מאוד!!! כאבי התפרים המרובים, מעבר הדירה הוהאמאות החדשה באו כולם ביחד וגרמו לי לא מעט תחושת תסכול לושי בהתמודדות עם המצב החדש.
אך הפלא ופלא- כל יום למדתי להכיר את שמואל יותר, כל יום הוא למד להכיר אותי, כל יום שעבר הביא איתו ניסיון שעם הזמן הפך אותי לאמא המושלמת ביותר עבור ילדי.ל ייאמן איך לידותת שניות והלאה ההתמודדות קלה בהרבה יותר מהתקופה שאחרי הלידה הראשונה. עם גליה עוד היו חששות פה ושם, אבל עם שחם- התינוק החדש הכל בא לי בטבעיות
הפורום הוא מקום מצויין לפרוק את התחושות שלנווטוב שכך עשית .
כל הזמן אנחנו לומדים להכיר את הילד וזה נמשך עד סוף ימיינו.
הזמן ישה את שלו- ובינתיים משך התמודדדחת נפלא!!

אודליה

מרווה - רק מילה אחת על מה שכתבת.
לי אין עזרה.
ההורים שלי עובדים וגרים מאד רחוק ממני ולכן לא ממש עוזרים לי.
אני אחרי לידות לבד!
בעלולי יוצא לעבודה ב 6 בבוקר וחוזר אחרי 7 בערב, והוא לא לוקח חופש כדי להיות איתי אחרי הלידה.
יוצא שאני חוזרת הביתה לבית ריק (אם לא מחשיבים את הכלבות שלי) והילדים עלי.
ועדיין אני משתדלת מאד להיות אופטימית, לראות את נקודות האור.

הכוונה של כל הבנות כאן היא לא חו"ח להגיד לדנה שהיא לא בסדר, היא הכי בסדר בעולם! זה לא קל להפוך פתאום להורה. להיות אחראי על יצור שצועק בכל מיני שפות מוזרות ואת צריכה להבין מה לעזע הוא רוצה....
הכוונה היא, שדנה רואה את העולם באור שלילי. שלילי מידיי ולכן זה יותר קשה לה.
אנחנו מנסות לעודד אותה וללמד אותה שיש אור גם בתקופות הקשות, לנסות לראות את הטוב.
וזה בכלל לא קשור האם כן יש לה עזרה או אין לה.

ואני ממש לא מזלזלת אפילו לא לרגע בתחושות הקשות והתסכול החוסר הבנה, בתחילת הורות.
ברגע שהיא תבין שיש דברים טובים, ותתמקד בהם העולם פתאום יתחיל לחייך אליה.

ליבי

מרווה, אני בכלל לא מסכימה עם הדברים שכתבת. את גורמת לזה להישמע כאילו נשים שזוכות לעזרה הופכות לאמהות מזניחות, עייפות חסרות חריצות, סבלנות, רוך וחמלה (כי לדברייך אלה תכונות שקיימות אצל אם שלא קיבלה עזרה) ולדעתי את טועה!
אני עדיין לא יודעת איזו אם אהיה אבל יש מסביבי מספיק דוגמאות לאמהות למופת שמגלות את כל התכונות שמנית למרות שזכו לעזרה של אם/חמה/חברה וכו׳.
הקשיים של אם המקבלת עזרה הם שונים מקשיים של אם הלא מקבלת עזרה אך הם קיימים ולא פחות מתסכלים!

מרווה אני חושבת שזה גובל בחוצפה הדברים שכתבת!!!
אני את להב גידלתי לבד בלי טיפת עזרה
נתי היה עובד כל יום עד 9 בערב ואמא שלי גרה 200 ק"מ ממני
הייתי בודדה בלי חברה אחת בשטח
וחייתי בדיוק באותם דכאונות של ילד ראשון
אז כן אני מבינה קצת יותר ממה שאת כנראה מעריכה אותי - אבל אין בכלל קשר בין מה שכתבתי לדנה ולבין מה שאת כותבת לי.
אני כתבתי לה שהיא באופן כללי מצטיירת בן אדם שלילי ולכן הבנות הגיבו לה כמו שהגיבו ושאני ממליצה לה לנסות לחייך יותר ולשנות גישה .
נתתי לה טיפ קטן איך להקל על עצמה בעניין ההנקה בדיוק כמו שלקחתי על עצמי לשאוב ולא להניק כי נפשית לא עמדתי בזה.

ולידיעתך והנה עובדה לכך שאת לא מכירה ולא רואה הכל - היא כתבה שחמתה רוצה לעזור לה אבל היא לא רוצה את העזרה שלה כי היא מגעילה ומסריחה מסגריות - אז לפחות לה חמתה מציעה לעזור

מרווה אני חלילה לא אדבר בשם סיון
אבל את מאוד טועה!!!
כי סיון יודעת מה זה להיות לבד..
אני נמצאת במצב בו היא היתה בלידה הראשונה רחוק מהמשפחה רחוק מההורים ותלויה בעיקר בעצמה....
שווה לחשוב שאולי לכל אחד יש השקפות שונות בחיים?
"השבע לא יודע את הרעב" - משפט שלא נכון בכלל לגבי מה שסיון כתבה סך הכל לפי מה שאני רואה העולם מתחלק לשני אנשים
כאלו שמסתכלים על חצי הכוס המלאה וכאלו שמתסכלים על חצי הכוס הריקה
כל אחד בוחר איך להסתכל על חייו!!!!

תאמיני לי גם אני בנאדם עצבני שנופל לגחמות מידי פעם אבל כשאני מסתכלת על מה שיש לעומת מה שאין אני נכנסת לפרופורציות
ועם כל הכבוד הכוונה כאן היתה לעזור ולא חלילה לעשות עליהום על הבחורה
לתת לה כיוון אחר של הסתכלות בחיים למה זה לא בסדר?
אני מבינה שנושא זה בוער לך מהקרביים כי את שם היית שם ואת כואבת את המקום הזה אבל באמת שאני לא רואה מה סיון עשתה לא בסדר.
אני מודה לאל שתנן לי מתנה נהדרת למצוא כזו חברה שלפעמים כשיוצאים קצת כיוון באה ונותנת את הניעור שצריך ולא מייפה את הדברים על מנת שנבין את מהות הבעיה חסרים לדעתי אנשים כאלו בעולם

חוצמזה אוהבת!!!
וסיון - אני מתכוונת לכל מילה!!!!

מרווה, אני לא אשקר- יש לי עזרה מעל ומעבר תודה לאל! ואת הספקת להכיר אותי שאני דוגלת בעבודה קשה למרות שאני יכולה להתפנק לי ולהיתלות על אמא שלי...
אבל אני בוחרת לעצמי מתי להשתמש בעזרה...
ויודעות מה?? אם הייתי איזה פרינססה, הייתי כל היום שולחת את רז לחמתי או לאמא שלי ומגרבצת לי בהנאה..
ואני לא עושה את זה!!!
אני כל אחר הצהרים ל-ב-ד עם הילדה ולא עוזבת אותה לשנייה! למרות שאני בכיף יכולה להשאיר אותה וללכת לי לשלום ולעשות סידורים בראש שקט.
מאוד חשוב לי הזמן איכות שלי עם הילדה, ואני לא מתפנקת על אמא שלי שרק אם אני יצייץ היא ישר קופצת אליי

ליבי,
אני דומה לך בסגנון-הורות שלי בנקודה-העקרונית,שמהרגע-הראשון,אני מאושרת,שמחה ואופטימית וזה לא-קשור בכלל לעזרה או חוסר-עזרה שיש לי בחיי,כי כך החלטתי!!!!!!!!
וזה מה שניסיתי להעביר לדנה..שאם צריכה להיות שמחה ואופטימית,כדי לעשות את חייה וחיי בנה ליותר קלים,בייחוד אם רק בה תלוי התינוק שלה ואין לו עוד נקודות-אור בחייו מהמשפחה-המורחבת שלה או של האב.

ולגבי משפחה-מורחבת. צריך לקבל זאת כעובדה בפורום של תמיכה,שישנן אימהות,שגדלו בבתים,בהם ההורים לא-תיפקדו כהורים ולא כסבים כיום,לא מהצד שלהן ולא מהצד של בעליהן.
ישנם ילדים שגדלו במשפחות,בהן ההורים הפרידו ריגשית בין האחים עוד בילדות וגם כיום בהווה לא-משכילים לארח ולהתארח,לגבש בין הילדים והנכדים ולכן אין בין-האחים קשר של ממש כיום בהווה,כהורים בעצמם.

גם כשאין לאם עזרה ביומיום,זה שטויות בעיני,העיקר לה לדעת,ברמה-הריגשית, שישנה אהבה מרחוק,שהיא יכולה פתאום להתקשר להורים,שהיא יכולה לנסוע אליהם למרחקים עם הילדים שלה והיא תתקבל בזרועות-פתוחות,שהיא יכולה להשאיר אותם אצל הוריה,שיש לה קשר-חזק עם אחיה.
לזאת התכוונתי!!!!!!!!!!!!!! מקווה שכעת את יורדת לסוף-דעתי.

ליבי,לא-ציפיתי שתביני את מה שכתבתי בשירשור-הזה,כי את באה מרקע-משפחתי אחר מזה של דנה.

שימרית,
מצב-אופטימלי: ברור לי,שיותר קל להיות בצד של וין-וין סיטואיישן (מצב שמצליח תמיד,מצב-מנצח),שבו ההורים חכמים ומתייחסים למופת לילדיהם וכמובן הילדים זוכים לאהבה מצד המשפחה-המורחבת, יש להם עזרה מסביב והכל מושלם!
יותר קל כך גם לאם לחזור לגיזרה,לקריירה,להיות סבלנית עם ילדיה.
זה המקרה הקל,הפשוט.

מצב שני,שכן בחרתי להדגיש גם,הינו מקרה בו ההורים זוכים לתמיכה מצד משפחתם ולכן הם "נרדמים בשמירה",משמע מתייחסים גרוע לילדיהם וזה הזוי בעיני.

מצב-השלישי,הינו מתאים לאם, ללא-עזרה פיזית יומיומית, אך בעלת תמיכה ריגשית,אפילו אם המשפחה רחוקה פיזית וזה המזל של אותה האם!

מצב-רביעי: מתייחס לדנה- גם אם אין עזרה פיזית וריגשית מצד-המשפחה,אז מה?! זה לא-קשור לילד,על ההורים להיות הכי טובים לילדם,כי הם העוגן-היחידי שלו בחייו.

זה היה ברור לי שלא-תביני אותי בשירשור-הזה,לא-ציפיתי שתביני האמת.
קשה להבין דברים שכאלו בחיים,מודה!

מרווה לצערי אני ממש בהלם מהכתיבה שלך..
רק חייבת לציין את זה.
אף אחד פה לא יותר צדיק מהאפיפיור ואף אחד פה לא חווה חיים של סוכר ודבש והכל על כפית של זהב ומוגש לנו על ידי מלאכים....

יש פה יציאה ממש קיצונית מפרופורציות ומישהו צריך להנחית, ויש פה כמה שקצת יותר ריאליות קצת יותר מנחיתות.

השוני בין כל אחד הוא ברור ומשם שואבים בדרך כלל כלים ללמידה, חבל שיוצא מצב שכזה שירשור הפך לסוג של לשפוט למי יש עזרה למי אין, ויש כאלו שלא רוצים בגלל סיבות שונות ומשונות...

אני אישית חושבת שיש פה הגזמה , לשני הצדדים אבל אני קצת בהלם מהתגובות שלך....

נופר,ירדן וסיון,

אני לא-התכוונתי ממש לעזרה-פיזית,אלא בעיקר למוראלית,ריגשית (אפילו בטלפונים מרחוק), כי כשלאם אין כזאת תמיכה מההורים שלה,זה מה שכואב לי לשמוע ולכן מיהרתי לסנגר בשרשור הזה..

הרי,אם צריך גיבוי ריגשי-פיזי,יש למי לנסוע,גם במרחק של שעתיים/שלוש/ארבע/10 שעות אם צריך! ואפילו סתם כך להתקשר ולפרוק!

לחוות הורות לבד,כשישנה חמות-קרובה,אך לא מקבלת קבלה-אמיתית את האם וזה עוד הרע במיעוטו,הקשר-הקריר עם החמות, כי בכלל עם האם-הביולוגית הקשר רעוע מלכתחילה ואין על מה לדבר,אז זה מה שהיה עצוב לי לקרוא.

אז מה נישאר? רק לברך לבורא-עולם על זכות-התיקון,שהאם זכתה להיות אם ולהשקיע כל-כולה בילד ובילדים שלה באהבה וברוך

מרווה, יש לי הרבה מה להגיב על מה שכתבת. בגדול אני חושבת שהכל עניין של פרספקטיבה בחיים. את יכולה לשבת ולחשוב על כמה את מסכנה שאין לך עזרה ואת יכולה לעשות את מה שאת עשית ולעשות הכי טוב שאת יכולה באמצעים הדלים שכן יש לך. או איך שאת מגדירה את זה ״ליצור יש מאין״. עובדה שלך זה עבד. כי את אדם חיובי. וזה מה שכולן מנסות להראות לדנה. שבכל מצב חרבנה יש גם נקודת אור, כמו שכתבתי כל פעם שהילדה בוכה, מעירה, לא שקטה שתגיד תודה שיש לה ילדה. היתה לי תקופה ממש לא מזמן שרק רציתי את ארבל. לא היה אכפת לי שתהיה ערה כל הלילה, שתבכה, שתהיה פגועה וחולה וחלשה ומסכנה (כן, עד קיצוניות כזאת הגעתי!!!!) רק שהיא תהיה איתי! אני מודה. לא חשבתי בהגיון באותה תקופה בדיוק כמו שדנה לא חושבת בהגיון כעת והבנות מנסות לכוון אותה. ואין צורך להגיד לי שאני לא מבינה, נכון, יש לי משפחה תומכת שאני מאמינה שתעזור לי אבל יש דברים שאני עברתי שגם דנה לא מבינה ואולי גם את לא אני לא מטיחה זאת בפנייך בכל הזדמנות. ואני לא חושבת שיש לי איזושהי ״בעלות״ על אבל כי יש פה הרבה בנות שחוו את זה בכל מיני דרכים. אבל מי שלא עברה בדיוק מה שאני עברתי לא מבינה אותי לגמרי לגמרי. ועדיין אני לא מבטלת דעות של בנות פה כי הן ״לא מבינות״.

ואני אשתף אותך בעוד משהו, ב״ה כשהילד שלי יוולד (חמסה חמסה חמסה) את חושבת שיהיה לי קל יותר מלדנה???? נכון, תהיה לי עזרה אבל רמות החרדה שלי מרקיעות שחקים הרבה מעבר למה שמישהי פה תבין (אולי רק את ויולי יכולות להבין), אני יודעת שאהיה חרדתית, על כל פיפס אני ארוץ למיון, על כל בכי אני אחשוב את הגרוע מכל ואני יכולה לשבת פה בדיכאון ולהתבכיין על זה או שאני יכולה להתכונן לזה! יש לי תשעה חודשים להתכונן!!! אני מתחמשת בפסיכולוגים מכל כיוון, הולכת למליון רופאים שירגיעו אותי ואני לא יושבת בחיבוק ידיים ומצפה מהעולם לפתור לי את הבעיות. אני פותרת אותן בעצמי.

אני מצטערת אם התגובה שלי נשמעת כעוסה אבל אין בכוונתי להתייפיף. כך אני מרגישה. נקודה.

ירדן,
לכל-אם ישנם הקשיים שלה..זה ברור לי.
אם ישנה עזרה פיזית/מוראלית מצד-המשפחה,ייתכן והיא עלולה להיתקל בקשיים אחרים (בריאות של ילדיה,פרנסה,זוגיות,לא-חסר לצערי...).

אני רק מקווה,שלאם שאין עזרה בכלל פיזית או מוראלית,שאר המישורים יהיו טובים בחייה ולו בשביל האיזון ולשם כך עליה ליילד מעצמה אהבה אינסופית לילדיה,כי אין להם אף-אחד מלבדיה.
את הנקודה הזאת אני מנסה לחדד כל-הזמן!

כל ילד נולד עם המתנות והחבילות שלו בעולם שלנו.

רק תחשבי על-הקושי של אימהות נטולות משפחה אמיתית,שאין להן לאן לברוח,כשהן נתקלות בקשיים בהורות וביומיום ואז פשוט אפשר לארוז תיק ולנסוע למישהו מכיל מהמשפחה, גם אם הוא רחוק, לא לכולן ישנה הפרוילגיה הזאת.

הגענו לסיןןןןןן
חאלס לחפור .
אפילו דנה כבר לא מתעננינת במה שכתוב כאן ....

מיכלי, זה כבר לא קשור למה שדנה כתבה. זה קשור לכך שיש כאן דעות שסוברות שאם אמא שלך עוזרת לך את לא יכולה להיות אמא רכה עם חמלה והשקעה בילד שלך. זה מה שמקומם אותי.
הסברה הזאת שאם יש עזרה אז החיים ורודים ואין לך מה להתלונן. זה מרתיח אותי!

גיבוי אפשר לקבל גם מחברות, שכנים, וגם אולי זה זמן טוב לחדש קשר עם המשפחה.. לפעמים יש הפתעות לטובה- אני מאמינה שאנשים מסוגלים להשתנות, ואם לא להשתנות אז לפחות להשתדל... צריך לנסות לתת צ׳אנס!
וזה ממש לא נכון! הם לא לבד בעולם!
גם אני בהתחלה הייתי רכושנית וסגורה ולא נתתי לאף אחד להתקרב לרז, והבנתי כמה זה רק פגע בי! צריך לדעת לשחרר! אולי חמתה לא כזאת נוראית כשזה נוגע לתינוקת?? אולי היא יכולה מאוד להעניק לה ולהיות רכה ורגועה איתה?! זה יכול לעשות גם טוב לדנה קצת לנוח.
אם לא מנסים לא יודעים!

נופקי לקחה לי את המילים מהשיניים....

וואי וואי מה שהולך ]ה בתגובות חחח..
קראתי אחת אחת.. לא אגיד עם מה אני מסכימה