היי
באמת מאוד אישי! אני סיפרתי להרבה אנשים האמת. להורים שלי, אחותי ואחי והמשפחות שלהם (חוץ מהילדים הקטנים) סיפרתי באותו יום שגיליתי. להורים של בעלי כמה ימים אחר כך וביקשתי שהאחים שלו לא ידעו - בהריונות של הגיסות שלנו אחת סיפרה לנו בחודש חמישי ואחת רק כשכבר ראיתי לבד וזה היה באמת בולט, לא מרגישה צורך לשתף אותם בחזרה ולא ממש אכפת לי מזה גם, לא מרגישה קרובה אליהם במיוחד. מאמא שלו גם ככה רק נעלבת שהיא לא שאלה אפילו פעם אחת עד עכשיו מה אני מרגישה ולא מתעניינת בבדיקות ולא כלום.
אבל בגלל שבתחום שאני מתעסקת בו הקשר עם אנשים מאוד מאוד קרוב ואינטימי אז יצא שאנחנו דיי הרבה בנות שיודעות בדיוק מתי כל אחת מנסה וכמה זמן וכו' (גם עם אחד הבנים), אז כשגיליתי סיפרתי להן גם מהר מאוד כי הן ידעו שניסינו... לא מרגישה עם זה לא בנוח, להפך - אם חס וחלילה משהו רע היה קורה או יקרה היה מוזר שהן לא ידעו. אותו דבר לכמה חברות טובות.
לכמה חברים טובים של בעלי\שלנו סיפרנו בערך בשבוע 10, ועכשיו מספרת לאט לאט לפי החשק (שבוע 14), בעיקר למי שנפגשת איתו כי הבנתי שזה בולט וזה מגוחך (חברה נגיד אמרה לי שהיא ראתה ישר אבל לא רצתה לשאול).
בקיצור... נראה לי גם עניין של אופי בעיקר, ועד כמה מאמינים באמונות טפלות, ועד כמה משתפים אנשים באופן כללי - כי כמו שאמרתי שיתפתי בהתחלה בעיקר אנשים שאם חס וחלילה משהו רע קורה נראה לי הזוי לא לשתף אתם אבל אני ככה גם לגבי עניינים אחרים בחיים.
מחזיקה אצבעות