איך מתמודדים? אובדן שני ברצף - הריון ולידה

אני בת 29 ובשנה האחרונה עברתי שתי הפלות. הראשונה היתה כי העובר הפסיק להתפתח בשבוע 6. עד שגיליתי היה שבוע 8 ועד שהפלתי כמעט שבוע 10. הפלתי עם כדורים ציטוטק. במשך שלושה חודשים לא רציתי לנסות שוב. לאחר שהבנתי שזה טבעי וקורה הרבה הייתי מוכנה לנסות שוב ובפעם השניה נקלטתי. הכל היה תקין עד השקיפות עורפית. השקיפות יצאה מוגברת אז עשינו בדיקת סיסי שליה שבודקת היתכנות לתסמונת דאון ויצא תקין. רק בסקירה המוקדמת התברר שלעובר יש מום קשה בלב (חדר שמאל קטן בשליש מחדר ימין ואבי העורקים כמעט סתום) אחרי בדיקת אקו לב הוסבר לנו שאם נלד הילוד יצטרך לעבור 3 ניתוחי לב והסיכוי הישרדות להגיע לגיל 7 הוא נע בין 65-70%. החלטנו להפיל. עברתי לידה מוקדמת בשבוע 18 וניתוח גרידה להוצאת השליה. יומיים אח"כ התפתח לי חלב בשדיים וזה כאב פיסית ונפשית כאחד.

מאז עברו כמעט חודשיים שבהם בכיתי המון אבל גם ניסיתי לעבוד על עצמי ולעשות דברים שעושים לי טוב. אני הולכת למטפלת (עו"ס) כבר מפגש 5 ומרגישה שהיא לא עוזרת לי. לפני יומיים כתבתי מכתב פרידה לעובר בעצתה אבל במקום שזה יעזור זה רק דרדר אותי במצב הנפשי ומאז חזרתי לבכות עוד יותר. אתמול גם קיבלתי מחזור אחרי שהחלטתי לא לחכות שוב ולנסות.

הקושי שלי מתבטא בעצבות כללית, קושי לתפקד, המון המון בכי, עצבנות, לחץ, חרדה ומחשבות אובדניות. אני לא יודעת איך לצאת מזה. לא יודעת איך להשלים עם זה. מרגישה שזה לא הוגן וכבר הפלתי פעם אחת אז למה שוב? מאד מפחדת מהפעם הבאה כי אף אחד לא יכול להבטיח שזה לא יקרה שוב. מרגישה שלא מבינים אותי ולא נעים לי שיראו אותי במצב כזה כי כבר עברו כמעט חודשיים. חלק מהחברות מנסות לנחם בזה שאפסיק לרחם על עצמי וחלק פשוט מבטיחים שאכנס שוב ויהיה תינוק בריא וחלק אומרים שזה מה שהיה צריך לקרות וכל עכבה לטובה. גם ניסיתי לקרוא את כל ספרי "הסוד" (הכוח, הקסם) ולצפות בסרט. אף אחד מהדברים האלו לא עוזר לי רק מעצבן אותי.

יש פה למישהי רעיונות איך להתמודד? איך להתגבר? איך לצאת מהפחד של הפעם הבאה? איך להפסיק להרגיש עצובה ובעיקר איך להפסיק את הדמעות??

Doti