מיואשת- חייבת לפרוק ?? - הריון ולידה

אני חדשה פה, כבר כמה חודשים שאני נכנסת לפה וקוראת את ההודעות שלכן וגם את התגובות של הנשים פה ורואה כמה אהבת חינם ועזרה ותמיכה יש בפורום המדהים הזה, והיום אחרי שכבר נשברתי החלטתי להיכנס וגם לפרוק את שעל ליבי (כי מסתבר שאין לי כ"כ עם מי לדבר)...
זה קצת ארוך מקווה שלא תתייאשו...
אז ככה, אני אוטוטו בת 31 נשואה כבר שנה וחצי ובלי ילדים.
מתברר שיש לבעלי בעיית זרע בינונית בגלל וריקוצלה, אצלי הכל טוב ב"ה.
עשינו כבר 2 הזרעות ולא הצליח והרופא החליט שלא לבזבז את הזמן ולעבור ל IVF.
בחודש שעבר עברתי שאיבה, 9 נשאבו וגם כל ה 9 הופרו בICSI, עשינו החזרה של עובר 1 אחרי יומיים- ולא נקלט.
מתוך ה8 שנותרו הרופא החליט לגדל את כולם ליום 5 ורק 2 שרדו.
עכשיו אני בהכנה להחזרת מוקפא אחד וכולי בחששות וחרדות.
אני לא מפסיקה לבכות כל יום כל היום, מרגישה שכל העולם נגדי, שאלוהים כנראה מאס ממני.
בעלי לא מפסיק להגיד לי שאני קרה ושלילית ובגלל זה הטיפולים לא מצליחים (רק מה שהוא שכח פרט קטן ושולי...- אבל אני לא מעיזה להגיד לו את זה).
בנוסף לכל המצב, גיסתי הודיעה אתמול שהיא בהריון, אז בכלל הרגשתי שעולמי חרב עליי...
פשוט עמדה לי גולה בגרון והרגשתי שתוקעים לי סכין בלב.
הלכתי עם ראש מושפל הביתה, קשה לי לשמוח בשמחתם- ובגלל שאמרתי את זה לבעלי, הוא החליט שאני בנוסף לקרה ולשלילית אני גם מלאה ברוע.

לא בא לי לראות אף אחד, לא לדבר עם אף אחד ובטח ובטח לא להיות בקרבת נשים בהריון וילדים.

מקווה שתהיו נחמדות אליי, ואל תשפטו אותי.

סליחה על החפירה, ושיהיה לכן חג שמח ושנה טובה.