תזונה במהלך הריון |
|
|
|||
|
|
|||
|
|||
נגה מבשלת - על ילדים וחיי חברה
מאת: נגה אמיר יצחקי כשהכרתי את ע' היו לו המון חברים. גם לי. הוא תרם לזוגיות את החבר'ה מהתיכון, החבר'ה מהצבא והחבר'ה מהלימודים. אני הלכתי פחות לכוון של המסות, ויותר לכוון האיכות. החברים שלי, שכבר אז באו "בבודדת" היו אמנם פחותים בכמותם, אבל כל אחד מהם סחב שק חיבוטי נפש וייסורים שהספיקו כדי להזין את שיחות הנפש המעמיקות בסלון הבוהמייני שלנו תקופה ארוכה. נהגנו לכנס את כולם אצלינו בבית לערבים אפופי עשן, אוכל ואלכוהול, וקולות החגיגה הרקיעו שחקים ושכנים. מיום שהכרנו נכנסה לחיינו משוואה חברתית חדשה – ככל שאנחנו יותר שנים יחד ככה יש לנו פחות חברים. במבט לאחור נראה כי כל תחנה משמעותית בחיים המשותפים שלנו נחגגה בניפוי נוסף. כשעברנו לגור יחד נעלמו מסות החבר'ה מהתיכון, החתונה סיימה מערכות יחסים אפלטוניות למחצה ובמעבר מתל אביב לאיזור השרון נותרו מאחור הרווקים המושבעים שלא הצליחו להתמודד עם עול הפרברים והסלון שלוש פלוס שתיים שלנו. אבל המכה הסופית על חיי החברה שלנו נחתה בשנייה בה נשם הטף את נשימתו הראשונה. לא רק העובדה שאנחנו נופלים מעייפות כבר בשמונה בערב, ושאין מה לדבר על מפגשים באמצע השבוע, אלא גם ובעיקר זה שעולמינו, ואיתו נושאי השיחה החביבים עלינו, הצטמצמו למימדים של חיתול. חברותיי הרווקות, באטימותן למה שחשוב באמת בחיים, לא ממש העריכו את הרגע ההיסטורי בו הטף עבר למוצק, ומצאה את תיאורי הקקה-פיפי לא סקסיים במקרה הטוב, וחוסר טקט משעמם במקרה הרע. נשלחנו, אני וסיפורי הלילה טוב שלי, אחר כבוד לבוידם השמור לאמהות טריות. וכך שקענו, ע' ואנוכי אל תוך שגרת היום יום שבה הסבים והסבתות הם האטרקציה החברתית המרכזית בחיינו. אחת לאיזה זמן אנחנו מקיצים מהתרדמת החברתית שלנו, מרימים ראשינו בעצלתיים ומחליטים שחייבים לעשות משהו וככה אי אפשר. או אז מתיישבת אני על רשימת הטלפונים שלנו ומתלבטת עם מי להחיות את הקשר, או במילים אחרות – מי כבר עשה ילדים.... השבוע תקף אותנו גל געגועים אנטנסיבי במיוחד לחיינו הקודמים. התיישבנו מול רשימת שלושת זוגות החברים שלנו והתחלנו להמריא בתוכניות גדולות. יותר נכון אני המראתי וע' הנחית.....נופש משותף – יקר, בילוי של ערב בלי ילדים – מסובך, לשבת במסעדה – צריך לחכות כמה שנים עד שהטף יפתח נימוסי שולחן. החלטנו לא להתלות באילנות גבוהים ופשוט להזמין את כולם אלינו. הכל היה מוכן כמו מבצע צבאי מתוכנן היטב – הזמנו את כולם לשעת אחר צהריים, במקרר נערמו קערות עם אוכל שילדים אוהבים, ע' תכנן לעייף את הדור הבא בפארק, יחד פנטזנו איך נעשה לכולם אמבטיה ואז נשב אנחנו וטפינו הרחוץ והשקט ונאכל ארוחת ערב. המציאות טפחה על פנינו עוד לפני שנפגשנו. זוג ראשון בכלל לא הגיע (הילד עם חום). זוג שני הצליח לשרוד שעה על הדשא עד שבנם הפעוט נשכב באמצע החנייה שלנו, הניח לחי על האספלט החמים ותבע "לישון". את הזוג השלישי המצויד בתינוקת ישנה הצלחנו בהבטחות ושידולים להעלות אלינו הביתה, אך בעוד אנחנו עסוקים באפסון הטף במיטה שלו, נכנעו הם לדחף ללכת הביתה לפני שהתינוקת תתעורר. כשיצאנו מהחדר של פיצי שהואיל להרדם סוף סוף, חיכה לנו רק מגבון לח מבויש על רצפת הסלון, שארית אילמת ממה שהיה פעם חיים עמוסים וסוערים. בלי מילים הסתערנו על המקרר, שלפנו קערת סלט פסטה קר ואכלנו בעמידה ליד השיש, ישר מהקערה. לא נורא, אמר לי ע' בעודו מוחה פיסת בזיליקום מסנטרו, בעיני את מרתקת תמיד. סלט פסטה קר1 חב' פסטה קצרה, רצוי פוזילי (ביסלי גריל) צבעונית
להוסיף קוביות חצילים מטוגנות להשתמש בפסטה מקמח מלא אורגני |
||||||||||||||
כלליפורוםלפני הריוןהריון
לידהאחרי הלידהכללי
|
||||||||||||||
|
|
||||||||||||||
|
המידע המופיע בדף זה הוא כללי בלבד, ואין בו בכדי להוות חוות דעת מוסמכת, או ייעוץ מוסמך. על הקורא לפנות לקבלת חוות דעת או ייעוץ מקצועיים לפני כל שימוש במידע המופיע באתר זה. אין המידע מהווה תחליף לייעוץ מקצועי של הרופא המטפל. אין בעלי האתר והמחברים נושאים בכל אחריות מסוג כלשהו לכל נזק שנגרם בעקבות שימוש במידע המופיע באתר. |
|
© כל הזכויות שמורות, 2004-2009, yoledet.co.il | קידום אתרים | הריון / לידה | דם טבורי | פרסם אצלנו |
