סיפור הלידה שלי,התחיל בסיוט ונגמר באושר + תמונות - הריון ולידה

היי בנות..
אני עדיין במלונית בתל השומר ולמזלי שלי באה לבקר והביאה לי לפ טופ, אז נתחיל בסיפור....
כפי שאתן יודעות הגעתי כבר לשבוע 41+יום ללא שום התקדמות וללא פתיחה ושום דבר והייתי כבר מיואשת לחלוטין ובמצב ממש ממש מבאס ופאסימי,
ביום חמישי שעבר הגעתי בפעם ה20 ליחידת הניטור העוברי בתה"ש ושאלתי אותם שוב למה הם לא עושים לי זירוז ולמה הם מחכים כי התינוק גדל וגדל (הערכת משקל 4) והרופא שנכנסתי אליו הודיע לי בהפתעה שיש לי פתיחה של 1.5, דבר שהפתיע ושימח אותי ואת בעלי מאד כי כבר היינו מיואשים...הוא עשה לי סטריפינג למטרת התחלת צירים וקבע לי תור למחרת וזירוז כבר ליום שני (כמובן שביקשנו להקדים אך לא היה מקום לפני כן...).
בקיצור בעלי ואני הלכנו לדיזינגוף סנטר טיילנו, ראינו סרט ואכלנו בכיף... הלכנו לישון בתשע ואז התחלתי להרגיש התכווצויות כל שעה (כמו של מחזור) וחזרתי לישון תוך כדי שאני קמה בין התכווצות להתכווצות, באיזשהוא שלב זה כבר היה לא ממש נסבל וקמתי לפיפי ופתאום הרגשתי מים יורדים ממני, בדקתי את התחתונית והיו בה מים צהובים ירוקים (מים מקונאליים...............), נבהלנו ורצנו מהר להתארגן לבי"ח, יצאנו במהירות תוך כדי שאני אומרת לבעלי "עצור את הרכב, אני מקיאה", הקאתי את נשמתי, למזלי מחוץ לרכב.
הגענו לבי"ח וישר הכניסו אותי לחדר לידה בגלל המים המקונאליים וחיברו למוניטור, בינתיים הצירים התגברו והפכו לממש בלתי נסבלים, בננות, אל תשאלו, הייתי 10 שעות עם ירידת מים מקונאליים שמדלילים הפכו לסמיכים (עם חתיכות צואה של התינוק שיוצאות ממני), הקאות ושלשולים מטורפים ובעלי מסכן רץ עם הדלי ועוזר לי ומנגב לי, דלפתי מכל הכיוונים, זה היה נורא. חוץ מלחבר אותי למוניטור לא עשו איתי שום דבר ופשוט טבעתי במיצים של עצמי והדבר היחיד שהרגיע אותי זה מקלחות עם מים חמים על הרחם, השתגעתי כבר ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי, הרגשתי כאילו אני בעולם אחר והייתי ממש על סמים ולא סמי הרדמה למרות שביקשנו אפידורל מיליון פעם, לא התייחסו אלי!! הייתי אמנם עם פתיחה 2 אבל במקרים של מים מקוניאליים נותנים אפידורל ולי כל הזמן אמרו שהוא עסוק בניתוח וכל פעם עם מישהי אחרת, ובאמצע החלפת משמרות ומה שאתן לא רוצות.
הייתי מ2 בלילה עד 9 בבוקר במצב הזה עד שהכינו אותי לקבלת האפידורל, המרדים הגיע, עשה מה שעשה והאפידורל לא השפיע עלי!! כנראה שהגוף שלי ייצר כמות עצומה של משככי כאבים (כמו שציינתי הרגשתי על סמים ממש), ולכן זה לא השפיע.
בתשע בבוקר הגיע צוות של 6 רופאים וערכו התייעצות חירום, אמרו שהתינוק שוקל מעל 4 קילו ויש סכנה של מי השפיר הסמיכים ולכן ממליצים על קיסרי כי הוא לא יצליח לצאת בלידה רגילה ויהיו סיכונים, ישר אמרנו בעלי ואני, קיסרי ודחוף!! ואני עדיין מרגישה צירים, ללא האפידורל, והם מכינים את חדר הניתוח, עוד שעה של סבל.... בסוף הוכנסתי לחדר הניתוח, נתנו לי זריקה להרדמה מקומית שלא השפיעה עלי, ובסוף החליטו על הרדמה כללית ואמרו לבעלי שלצערם הוא לא יכנס לחדר הניתוח כי לא מכניסים להרדמה כללית...
שמו לי מסכת חמצן שניסיתי להעיפה (קשרו לי ידיים ורגליים) הרגשתי שאני נחנקת... והתעוררתי בחדר ההתאוששות, ישר צעקתי איפה גלי?איפה התינוק? איפה בעלי?איפה התינוק? היתה אחות שנראתה כמו מלאך ואמרה לי תרגעי, בעלך עם התינוק בתינוקיה, הכל בסדר, תהיי רגועה.........
וזהו בננות... האנדנלין היה מטורף, התפרים החיתוך והכל היה קטן עלי אחרי הסיוט המטורף שעברתי, אמרו לי שאני יכולה לראותו רק אחרי 6 שעות של התאוששות ובדיקות שלי ושלו ואז אחרי 6 שעות ראיתי את המלאך המהמם שלי שנולד 4.200 ובלי עין הרע נראה ומגיב כמו ילד בין חודש!! (גדל ברחם ממש!!!)
זהו בנות,
אין כמו להיות אמא ואחרי הסיפור שלי אני מאחלת לכן לידה קלה ומאמינה שתלדו הרבה יותר קל כי נראה לי שמה שאני עברתי היה הזוי לחלוטין, ואל תשכחו, אם עברתי את זה בשלום ושכחתי, אז כנראה שכולן יכולות!!!

אוהבת
מאיה

הנה תמונות של הבונבון: