טיילנו הבוקר בפארק הלאומי , אני , בעלי וירין
ועל איזה מדשאה חגגו יומולדת - שרו שירים וניגנו וכו ..
היו כמה ילדים שרקדו יחד- ילדים קטנים - בני שנתיי וחצי - שלוש
ירין ראה אותם - ישר רץ לרקוד איתם . אני ובעלי עמדנו בצד והסתכלנו עליו.
פתאום הילדים הפסיקו לרקוד - באו לירין - וכאילו דיברו איתו ואז אחד
מהם נתן לו דחיפה קטנה וירין חזר אלינו בוכה ..
לקחתי את ירין חזרה ואמרתי לו בוא נרקוד איתם יחד..
אחר הילדים אומר לי "לא" , אמרתי לו "למה לא? הוא רוצה לשחק איתכם"
מה אומר לי הפפסוס הבן אלף??
"אבל הוא שחור!!"
אני ודודי היינו ככה


כמה שניות שתקנו המומים מהמשפט !
אני כבר לא זוכרת מה דודי בסוף אמר לו ..בחיי שהיה בסדר ושקול ,
אבל אני נחנקתי !
כל כך נפגעתי ! כמה דקות אחרי זה אני ודודי הלכנו בשקט פגועים והמומים ..
עכשיו אני אספר לכם סיפור- כשבאנו לארץ - הייתי בת 4- והכניסו אותי לגן במרכז קליטה.זו היתה פעם ראשונה בחיים שראיתי אתיופים ונבהלתי - ברחתי מהגן ואמרתי שיש שם ילדים מלוכלכים.
זה מגעיל , נכון , אבל לא הכרתי אנשים כהים . לא ראיתי בחיים - זה היה מתום .
בארץ שלנו יש גם בהירים וגם שחומים- זה לא נדיר, אז הגועל הזה "הוא שחור" בטוח שבא לו מהבית ולא מתוך תום
