טוב אז הבטחתי לעדכן...
היום בשבע בבוקר רצתי כמו מטורפת לקופ"ח לעשות בטא..
חשבתי שיש סיכוי כלשהו..
בשעות הצהריים הדימום גבר והפך גושי יותר ויותר ..
ובאיזשהו שלב ממש ראיתי גוש לא מאד קטן.. (סליחה על התיאור)
חזרתי למיון כפי שייעץ לי הרופא אתמול (לחזור באם יהיה שינוי בדמם)
הייתי כבר מוכנה לעניין, והתשובות היו לי ברורות זה לא יכל להיות אחרת
אחרי כזה דימום..
כשהגעתי "חיררו" אותי שוב (כבר אין לי ורידים ללא חירור) ושלחו דחוף למעבדה לבדיקת בטא.. בעלי ואני כבר הבנו לאן מוביל העניין ורק קיוונו שההפלה תהיה טבעית ללא התערבות פולשנית - התשובה לבטא לא איחרה להגיע.. מאה ומשהו..
לעומת אתמול שהיה מעל שלוש מאות. נכנסתי לאולטראסאונד ושם כבר לא נראה שק ההריון כפי שחשבתי, גם רירית הרחם די הצטמצמה.
הרגשתי חולשה וכאב חד בראש - ספק אם מאיבוד דם ספק אם מהסיטואציה והחוזק שהצטרכתי להפגין.. כל האחיות הביטו בעיניים מרחמות ואני בשיא הפאסון שיחקתי אותה הכי קולית שיש, בפנים נמסתי...
זהו ככה נגמר הסיפור נכון לעכשיו, אני עדין מאמינה שכך היה צריך לקרות ולא חופרת לעצמי על מה למה ואיך..
הסבירו לי שכרגע אצטרך להמתין לבטא מאופס, לעשות אולטראסאונד שיראה רחם נקיה, להמתין לוסת ואז לנסות שוב..

מקווה שאני האחרונה שזה קורה לה בפורום הזה..
בשורות טובות !!!
