לא מסוגלת לעמוד בזה - הריון ולידה

זה נורא נורא קשה!
ואני מאוד מבינה אותך

זה לוקח שבוע לפעמים גם חודש

אז בימים הראשונים זה יהיה קשה הוא יבכה יצרח... ירצה שתשארי לא יעזוב אותך

את תראי שאחרי כמה ימים הבכי יהיה פחות פחות
ואת תראי שבסוף הוא ילך לגן בשמחה יכנס כל בוקר בחייוך לגן ויגיד לך יפה שלום
תנסי להסביר לו שבגן זה כיף ... שיש חברים ומשחקים ומציירים
תגידי לו שאמא הולכת לעבודה... ואחר כך סבתא תבוא לקחת אותו

תגידי לו גם מתי .. לדוגמא.. אחרי א.הצהרים..

אני גם ממליצה לך לעשות את זה בהדרגה
כל פעם להוסיף עוד חצי שעה ולראות איך הוא מסתדר איך עובר לו היום

אני יודעת שזה קשה אבל אל תראי לו שאת חוששת הם מרגיישם הכול ... והם יודעים טוב לשחק על המצפון שלנו

---------------------------
שומרני אל מיצר רע
הגן עלי מכל צרה
שמור אהוביי ובני עמי,
ושמור עלי גם מעצמי

אנחנו עדיין בתקופה הקשה ועבר כבר מלא זמן

מבינה לליבך

אין הרבה מה לעשות
אני מציעה לך לתת לו נשיקה (או בעלך) ולהגיד אמא ואבא הולכים לעבודה
ופשוט להסתובב וללכת
כי אם הוא יראה שזה מציק לכם שהוא בוכה הוא ימשיך עם זה
ואם יראה שזה לא משנה ולא מזיז הוא יפסיק..השאלה מתי

[url=http://imikimi01.com/link/link_through/12gMt-122?password=aZW12xuA3L]
[url=http://imikimi00.com/link/link_through/12gMt-11j?password=9phVbq167G]

מבטיחה לך שבסוף זה עובר

זמן.
צריך רק זמן. יש ילדים שההסתגלות לוקחת גג שבוע ויש כאלה שחודשיים.
לבן שלך פשוט נפל האסימון מהר מידי. שלא תביני-כיף לו בגן מאוד!!! והוא בוכה אולי 5 דקות ואחר כך נרגע.

לי יש עכשיו שניים בפעוטון...זהר בתינוקות וזיו בבוגרים.
וחשבתי שאת זהר שהיה אז בן שנה וחודש לא יצטרך זמן להסתגלות-אבל כ"כ טעיתי. למרות שהוא עוד פיצי, היה לו נורא קשה!!! והלב שלי ניקרע. ממש נשבר לי הלב!
לא יכולתי לנהוג לעבודה!! בכיתי כמו מטורפת-ואני גננת!!!!!![/
בולבולון שלישי בדרך!!!
אז שיהיה המשך קל ותקין ויסתיים לא לפני ה14.12 בלידה קלילה!!!! בעזרת ה'!

קבלי המון המון
"..מישהו צחק עלי
ושלח אותך אלי,
איך זה הפכת
על פיו את עולמי.

לא יודעת את נפשי
כי ליבי כבר לא חופשי,
ככה נשביתי
למה לא להודות..."

תקשיבי מאמי..
לא האמנתי שאני אגיד את זה אבל..
טפו טפו שום בצל..

ה' ישמור אותך נסיך של אמא!
"נושאת עיניי אליך למרומים..שלח נא ברכתך הו אלוקים..
ברכני ותן לי כוח, לדעת להבליג וגם לסלוח עשה שלעולם לא אפול, לא אמעד ושיותר לא אשאר לבד..."

מבינה אותך כל כך,,,,זה באמת עובר כמו שכולן אמרו,,אבל חשוב שתתני לו הרגשה שאת בטוחה וסומכת על כולם כי הם מרגישים כל חשש שלנו
תיהיי חזקה
:[URL=http://www.zix.co.il/viewer.php?id=907700665.JPG]

שליו שלי

תודה בנות
הצלחתןלהרגיע אותי קצת...
הלכתי להביא אותו ב11. הוא ישב עצובי ובכה כשהגעתי...
אני מבינה שזו תקופה קשה שתעבור מתישהו... אבל זה כ"כ קשה בינתיים...
נקווה שהתקופה הזאת תהיה מאחורינו במהרה...

זה טבעי שעצוב לו

זה יעבור מהר מאוד

גם ככה היה לי עם שחר בחודש הראשון היתי באה לקחת אותו והיה אומר לי אמא אמא בבכי

היום אני באה הוא אומר אמא בא לקחת את שחר מהגן
---------------------------
שומרני אל מיצר רע
הגן עלי מכל צרה
שמור אהוביי ובני עמי,
ושמור עלי גם מעצמי

התקשרתי אלייך, לא ענית לי....
כמה שאני מבינה אותך....
ייקח לו זמן. בטח הרבה, כמו לאוריקי.

עכשיו אורי כבר הולך ברצון, עדיין מתבכיין קצת בבוקר, אבל רוצה ללכת לגן ON OFF


מורן
שלכן באהבה, מורן......

המייל שלי לכל המעוניינות : [email protected]

והנה היפים שלי .... אהבת חיי ....

חמסה עליכם, בן פורת יוסף !!!!!

[URL=http://www.eliad.org]

אני קוראת את מה שאת כותבת ופשוט נזכרת בילד הגדול שלי ובאיך שההסתגלות לגן הייתה קשה וזה לקח חודשיים קשים שהוא בוכה, ואני הייתי יוצאת ובוכה בחוץ. אבל לאט לאט הוא יתרגל והבין שאמא לא עוזבת.
שיהיה בהצלחה והלואי ואצלו זה יהיה יותר מהר

בסוף אנחנו מתרגלים

איך עוברים? זה זוועה

רק הזמן יעשה את זה קל יותר.....חשוב לשדר שאת מאמינה בצוות ואת שמחה שהוא שם ושהכל יהיה בסדר

בהצלחה מאמי
המסנג'ר שלי: [email protected]

תודה בנות...

אנחנו היינו באותו מצב שנה שעברה. היה המון בכי, ודניאל גם חלתה הרבה,
כל פעם היינו צריכים להרגיל אותה מחדש וזה היה סיוט

מאמי...לנו יותר קשה מהילד...וזה בדוק...אנחנו הרגשניות וההיסטריות....יעבור תאמיני לי מאמי...הוא נהנה וטוב לו בגן הוא משחק ופורח...... יהיה בסדר

אוי ממי מוכר, כל כך מוכר.
את להב שמתי בגיל שנה וחודשיים במעון של המתנ"ס.
ואני הייתי בטוחה שהילדה השובבה שלי תסתדר שם יותר טוב מכולם.
שהרי כל מקום שמגיעים ויש הרבה ילדים היא שוכחת מקיומי ורצה ישר אליהם.
ובמקום זה חווינו שבועיים מגהנום - חום, שלשולים, אזניים וכו'.
עד שעבר משהו אחד לקחנו אותה יום אחד למעון ונוצר משהו אחר.
הילדה לא הצליחה להתרגל למעון, הטראומה רק הלכה וגדלה והיא התחילה לפתח חום סתם ככה כנראה מתוך חרדת נטישה.
ואז יום אחד היא פשוט הפסיקה לבכות. היא ראתה את המטפלת חייכה חיוך ענק והפסיקה לבכות.
יכולה להגיד לך שהיום לדוגמא איך שהיא ראתה את המטפלת היא פשוט קפצה מהידיים שלי אליה וישר סימנה לה על הקופסא של העוגיות
[url=http://imikimi00.com/link/link_through/BH4x-10u]

[url=http://imikimi01.com/link/link_through/BH4x-10v]