סיפור ארוך ארוך... - הריון ולידה

שלום בנות
רובכן לא מכירות אותי.
לשמחתי הרבה רוב הבנות שעימן שוחחתי בשנים שהייתי כאן כבר מזמן הרו וילדו ואולי מצפות לילד נוסף..
אתחיל מהתחלה-
אני נוני.בת 39 בקרוב.
יש לי ילדה בת 15 וילדה בת 12.
לפני 4 שנים התחלתי לנסות להיכנס להריון שלישי.
שנה של נסיונות טבעיים ללא תוצאות.
אחרי שנה פנינו לרופא ומשם הדרך להזרעות הייתה מהירה.
עברתי חמש הזרעות שלא הניבו אף הריון.
מיותר לציין שאנחנו מהזוגות ה"לא מוסברים"...שזה הכי מתסכל בעולם.כי אם יש בעיה אז סבבה-אפשר לפתור.אבל כשאין סיבה זה מתסכל ברמות.
אחרי חמש הזרעות עברנו להפריה.
הסיפור מעט מסובך כי לא היה לי בהתחלה שיתוף פעולה מצד בעלי.הוא אמר:יש לנו שתי ילדות נהדרות ואני לא מוכן שתעברי טיפולים.
לקח קצת זמן אבל אחרי מסע שיכנועים (טוב,נו וגם קצת אלימות!!) הוא התרצה.
עברתי הפרייה ראשונה שלא הניבה הריון.
עברתי הפרייה שנייה שבה כן נכנסתי להריון.היו לי תאומים אבל הם לא שרדו.בשבוע 9 עברתי גרידה.
הפריה שלישית שוב נכנסתי להריון ששוב נפל.הפעם הייתי בשבוע שישי.
וכאן אמרתי "סטופ"...
איך אני אוכל לעמוד בעוד כישלון? כמה דמעות הגוף שלי מסוגל לייצר? זהו.נגמרה לי מכסת הדמעות לכל החיים...
עברו שמונה חודשים והדיגדוג התחיל לכרסם בי.
אולי עוד פעם?
פעם אחרונה ודי?
עברתי רופא והגעתי לאסותא תל אביב.
עברתי הפרייה רביעית ו...
אני בהריון!!!
יש לי בבטן תינוקת מקסימה מקסימה ואני מאוהבת בה עד מעל לראש.
לקח לי המון זמן עד שאזרתי אומץ והתחלתי להרגיש משהו כלפי ההריון.המון פחדים וחששות.ומה יקרה "אם?" ואיך אני אצליח?ומה אני אעשה ואיך אני אתפקד?

ואני רוצה לשלוח מכאן את אהבתי ודאגתי והערצתי כלפי כל הנשים שמנסות.
מי כמוני מכירה,ומי כמוני כאבה,ומי כמוני יודעת כמה קשה לראות שלאחרות מצליח ולי לא,ומי כמוני יודעת כמה צער וכמה תסכול וכמה דמעות.לפעמים אני לא מאמינה כשאני מספרת ואומרת לעצמי "באמת עברתי את כל זה?איך הצלחתי?"
ואני רוצה להגיד לכן שלמדתי להכיר בכוחות שלי ולמדתי להעריך את עצמי יותר וזה לא בושה להגיד את זה.
אתן נשים אמיצות שהולכות אחרי החלום שלהן ואני מחזיקה אצבעות לכולן שבקרוב קרוב יתגשם החלום שלכן.
באהבה.
נוני.