סקר! הרגע שהיה... - הריון ולידה

היי לך , נראה שממש עניין אותך משהו שעדיין נמצא בעיצוב הישן שלנו, אז מה דעתך, אומנם אהבנו אותו והוא שירת אותנו נאמנה הרבה שנים אבל השתדרגנו ואנחנו גם ממש מאוהבות בעיצוב החדש של האתר.
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
הפורומים הישנים סגורים, על מנת לכתוב פוסטים צריך לעבור לפורום החדש
  • הכי מתוק בזיכרון הילדות...

    כיוון שהפורום קצת נם ונרדם, ואנחנו מחכות בוקצר רוח לבשורות... אני מעדיפה להיזכר ברגעים מתוקים בחיים!

    יאללה אני אתחיל:

    חשבתי המון, על הרגע המתוק, ומשום מה כל זכרון שעלה לי לא הספיק לי.. ואז נזכרתי...

    כשהייתי בת 7, בכיתה ב', הייתי אחראית לקחת את אחותי מהגן שהיה ממש ליד בי"ס שלי, ולעלות איתה ועם אחותי הגדולה (בכיתה ז') להסעה.

    ככה היה מדי יום, הייתי הולכת לחברה שלי בצהרים כי היתה חצי שעה פנויה... יום אחד, כשירדתי מהבית של חברה שלי והלכתי לחצות את הכביש, כביש.. כבישון פיצפון ברוחב של שני מטר, שאז היה נראה לי גדול, אני חוצה אותו, כמו שעשיתי כל יום כדי להגיע לגן של אחותי וללכת איתה להסעה.

    ואז, באופן לא ברור בכלל, הגיח רכב ענק, שהיום אני יודעת שזה טנדר, העיף אותי, נחתי על הכביש ונדרסתי ע"י הרכב שבלם בחריקה עצומה... לא זוכרת את הפרטים.. הזיכרון הראשון שלי מהתאונה זה יושבת על מישהו, כולי מכוסה בדם, לא רואה כלום אבל ממששת את מי שמחזיק אותי כדי להבין איפה אני, אחרי זה מצאתי את עצמי בבית החולים, לבושה בפיז'מה, המחשבה הראשונה שהיתה לי, מי הוריד לי את הבגדים ואיך הוא מעז...

    אח"כ היה שיקום בבית החולים, היו בטוחים שהיה לי שבר בגולגולת הכניסו אותי לחדר ניתוח ואח"כ הוציאו.... הסתבר בנס לא ברור, ברור לי היום שריבונו של עולם שמר עלי,

    אבל מה שאני זוכרת מכל התקופה, חוץ מהאי נוחות והדמעות של אמא שלי, בהיסטריה שהבת שלה עברה תאונה כל כך נוראית..

    הייתי עטופה ומוקפת באהבה עצומה... קיבלתי המון מתנות, המון ממתקים, כל הדודים והדודות שלי באו לבקר אותי (ויש לי המון
3 תגובות
עמוד 1
  • מצחיק הקטע של מי העז להוריד בגדים..
    בגיל 7 גם אני עברתי תאונת דרכים קשה, שכבתי בקומה 4 ימים ולא ידעו מה איתי.
    פרטים אני לא זוכרת יותר מידי. זוכרת איפה הייתי ולמה רציתי לעבור את הכביש.. אבל לא זוכרת שעל הכביש היה רכב כלשהו..
    הכל מקרה הוריי סיפרו לי שכשהיתעוררתי וחזרתי לעצמי (בדקות הראשונות בכיתי כי רציתי את אמא וכשזו אמרה לי אני פה, אמרתי לה את לא אמא שלי, אני רוצה את אמא) הדבר הבא שקלטתי היה שאני ערומה עם החלוק הזה וכשאבא שלי מחקה את הפרצוף שלי באותו רגע אני פשוט נקרעת... זה כמובן לא סיפור כל כך נחמד... אבל פשוט הזכרת לי את עצמי כל כך...
  • בנות אילו סיפורים
  • יקירתי
    רק את יכולה לקחת תאונה מזעזעת ומצוא בה רגע מתוק בחיים, אין אין אין עליך.
    אני לא יודעת עד כמה אני זוכרת את הרגע, ועד כמה התמונה שיש לי באלבום מזכירה לי אותו, אבא שלי (הגיבור והאמיץ) ואני (בת 3) ביחד בלונה פארק, אני על קרוסלת הסוסים (בחרתי סוס חום מפלסטיק אימתני) מחייכת למצלמה כמו שרק ילדה בת 3 יכולה.
    בזכותך נזכרתי בעוד ים רגעים של אושר צרוף של ילדים, חגיגת יום הולדת בגן, מסיבת חנוכה מלאה סופגניות שוקלד, הבשורה על הולדתה של אחותי הקטנה.

    --------------------------------------------------------------------------------------------------------
    מה שנראה לזחל סוף העולם, נראה לחכם פרפר.
מותר ואסור לאכול בהריון והנקה