דינה,
איזה סיפור על סבתא שלך...באמת מדהים ועצוב ושמח.
וגם את מדהימה רואה את הטוב בכל סיפור, בכל התמודדות, הסיפור הזה, הסיפור על התאונה שלך את באמת מדהימה, בטוח יהיו לך תשעה קטנטנים.
אני לא יודעת למה אני מרגישה קצת יותר טוב, קצת יותר אופטימית, קצת יותר עם אמונה פתאום זה בא בלי שום הכנה.
הבנתי שקודם כל אני חייבת להאמין, ואז אם אני רוצה ללכת לעשות דיקור, ללכת למתקשרות, וכו'...אבל קודם כל האמונה חייבת להגיע בפנים ואז היא מקרינה החוצה ואז פנימה ואז החוצה ובסוף יהיה לי ילד ובסוף בסוף יהיו שלושה, זה לא יכול להיות אחרת. לכל אחת מאיתנו יש את הסיפור שלה, את הדרך שלה שהיא חייבת לעבור, ורק שהבטן תתעגל, ורק שנחזיק את התינוק או התינוקת שלנו אני בטוחה שאז יהיה רגע של התבהרות, כמו שהעננים זזים ביום מעונן ואז מתחילים לראות את השמש ואז נדע למה הייתה הדרך הזאת, שהיא כל כך קשה לפעמים וכל כך מייסרת את הנפש והגוף.
אני מאחלת רק טוב לכולנו ובהצלחה לכל מי שעוברת טיפול החודש ולכל מי שעברה כבר טיפול החודש וכו' וכו'.... אני היום אצל הרופא שלי לבדיקת אולטראסאונד ראשונה החודש









אמונה אמונה אמונה