מה עושים? אני נואשת... - הריון ולידה
היי לך , נראה שממש עניין אותך משהו שעדיין נמצא בעיצוב הישן שלנו, אז מה דעתך, אומנם אהבנו אותו והוא שירת אותנו נאמנה הרבה שנים אבל השתדרגנו ואנחנו גם ממש מאוהבות בעיצוב החדש של האתר.
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
הפורומים הישנים סגורים, על מנת לכתוב פוסטים צריך לעבור לפורום החדש
-
עם יותם..
מאז שניצן נולד מאוד קשה לו, הוא רוב הזמן בוכה או צועק "לא לא".. (בעיקר שמישהו מחזיק את ניצן על הידיים)
הוא לא עושה סצינות או משתולל אלא פשוט נורא נודניק (או שהוא יושב מול הטלוויזיה עם פרצוף מסכן)
21 תגובות
עמוד 1
-
אני לא מומחית (אפילו אין לי נסיון בזה) אבל אולי לשתף אותי בדברים של ניצן.
להגיד לו "יותם, רוצה לבוא עם אמא להחליף לניצן חיתול" (או להכין בקבוק או ללטף את הבטן אם לניצן כואבת הבטן).
ולהגיד לו "איזה ילד גדול יותם, הוא יכול לאכול לבד, ללכת, לראות טלויזיה וניצן הקטן עוד לא יכול שום דבר"
יעל, אמא של יונתן -
באמת מה שיעל אמרה יכול לעזור.
לי יש בעיה אחרת, שהיא לא מפסיקה להרביץ לה -
-
אני קוראת את זה ודמעות נוזלות לי כי זה קרוב אלי עכשיו.
כמו שכבר אמרו לך כנראה שיתוף והרגשת בגרות וביטחון
****************
****
[דביר04/02/07
עירית01/03/77 -
נשמע מאד קשה ועצוב...
אין לי נסיון עדיין (בקרוב) אבל מעבר למה שהציעו לך, תנסי גם לדאוג להקדיש
לו המון תשומת לב אחד על אחד (את, החבר או מישהו מהמשפחה).
תקני לו מתנות כביכול מניצן, ותגידי לו שניצן מאד אוהב אותו.
זה אכן לא פשוט -
אין לי נסיון ב2 וגם לא בהבדלים קטנים כאלה
אבל אני בטוחה שיותם יתרגל לבסוף -
הי, זאת באמת תקופת הסתגלות קשה וכל ילד מגיב בקנאה, בעצב, בעצבנות, ובעיקר תסכול. מנק' מבטם יש איזה יצור קטן ומוזר שדורש הרבה תשומת לב ממך ומהאחרים.
תשתדלי לבלות איתו זמן רק את והוא עד כמה שמתאפשר, כשניצן ישן לשחק איתו ולהקדיש לו תשומת לב מוגברת. כשבאים אליכם אורחים או משפחה תבקשי מהם בטלפון שיתייחסו בראש ובראשונה אל יותם ולא אל ניצן.
תגבירי אצלו את התחושה של אח בוגר, בעזרה בדברים שהוא יכול כמובן, ללטף את ניצן,לעזור במקלחת וכו'.
התקופה הקשה תעבור והוא יסתגל לשינוי.
תהיי חזקה וסבלנית (כמה שזה קשה עם מעט שינה) ותתני לו מקום גם לבטא את התסכול שלו, כל עוד זה לא פוגע באף אחד...
הילדים האהובים שלי, שחר נולדה ב-6.2.2007 אורי נולד ב-31.5.2009 -
טוב מניסיון כמו שכבר אמרו הכי חשוב לשתף אותו להטיל עליו משימות
כמו תביא טיטול לניצן שים בפח ועוד הרבה שקיות של הפתעות ויחס הקושי הוא בעיקר
בחודשים הראשונים אבל עוד שנה הם החברים הכי טובים כמו אצלי -
תשתפי אותו בהכל!
תראי לו את האצבעות הקטנטנות של ניצן
ותעברו יחד על כל האיברים שלו
תראי לו את ההבדלים ביניהם שהוא גדול יותר ממנו.
תבקשי ממנו לעזור לך.להביא טיטול.ליזרוק לפח.לשיר לניצן שיר.
ותשתדלי שיהיה לך זמן ביום שהוא רק שלך ושל יותם בלי הפרעות
זה עיניין של זמן
חוץ מזה יש ספרים שמדברים על הנושא של תינוק חדש בא לבית -
ישקף אלוקים ממעון קודשו
ויך כל שונאי עמו כהרף עין
הנה ה' קם וניצב על אנך
ישקם לכוס רעל, אבל לא יין
מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם! -
בוקר טוב.
-
אין יותר מידי מה לעשות
אני יכולה לגלות לך מה אני הייתי עושה...
כשילדתי את שקד עמית גם התריעה בסימני קינאה
שהתינוקת היתה ישנה הייתי מקדישה לעמיתא ת כל תשומת הלב והייתי נטו איתה...
ושהקטנה היתה מתעוררת הייתי מטפלת בה ומחזירה אותה לישון כשהיה צורך
אם עמית היתה צועקת או מתרגזת הייתי פשוט מתעלמת כי את התשומת לב המירבית היא היתה מקבלת ברוב היום ולא היו לי ריגשות אשם
אני יכולה לומר לך שרק ששקדי התחילה לזחול בערך בגיל חצי שנה והגיעה לכל הצעצועים רק אז עמית הבינה שהיא צריכה לקבל אותה
המון סבלנות בכל מקרה -
כמו שכבר רשמו לך פה הבנות....
לשתף, לשתף ושתף!!! הרעיון של השוואה בין איברים בגוף ושהוא יותר גדו למצא חן בעיניי.
אצלנו בהתחלה שני הייתה שותפה להכל ועד היום היא מחליפה חיתול (בחיי היא כבר יודעת יותר טוב מאבא שלה -
אני רואה שכבר ענו לך את כל הרעיונות....
גם אני עשיתי כמו יפית (נשנושית) - מאז הלידה - הייתי דואגת לצאת עם הגדולה שעה, שעה וחצי - רק איתה לבילוי משותף. היינו עושים את זה קבוע בחודשים הראשונים. היא כל כך נהנתה שאמא עדיין רק שלה....לדעתי - זה מה שהכי מקשה עליהם. שיש עוד יצור שלוקח להם את אמא.
חשוב מאד להדגיש ולהראות לו שאמא לא נעלמת לו, שיש עוד אח - אבל הוא לא נפגע מזה. עכשיו זה חודשים קריטיים, עכשיו זה הזמן לעבוד על זה ועוד כמה חודשים תראי שהכל יהיה שונה
המסנג'ר שלי: [email protected] -
תשמעי זה מאוד מוכר לי ואצלנו זה מתלווה בבוקסים שהוא
רוצה לתת למתני ושי, עובר ליד הסלקל ונותן בעיטה,
אנחנו כל הזמן אומרים לו שאסור.
מה שאנחנו עושים שטל מגיע מהמעון,
אנחנו בקושי עם שי ומתן ומתייחסים כמה שיותר לטל.
זה קשה והלב נקרע בעיקר שאני קולטת אותו
בוחן מה אני עושה בכל רגע ולפעמים הוא סוחב אותי
לעריסה ומבקש ממני שאשים את התינוק בעריסה
כי הוא רוצה שארים אותו.
צריך המון סבלנות וחיוכים ונכון שזה כמה חודשים לא קלים
אבל נעבור אותם
שיהיו ימים טובים ושפע של בשורות טובות! -
תודה..
אתמול היה יותר טוב, והבוקר יותם אפילו צחק -
איזה חוגים יש? יש מלא!
יש שעות סיפור, יש חוגי התעמלות (אפילו במתנ"סים), יש בריכה
יש אתר שנקרא חוגל hoogle תנסי לחפש שם.
יעל, אמא של יונתן -
היי מותק!!
סליחה, לא היה לי כוח לקרוא את כל התגובות לפני שאני עונה לך..
אז אני לא יגיד את כל העצות הרגילות שאני סומכת על האמהות הגאונות פה שכבר נתנו לך..
אבל תשימי לב שאולי אמא של יותם גם עצובה בזמן האחרון?
את מחייכת אליו, אבל באמת מחייכת.. לא עושה את עצמך!
את משתוללת איתו כמו פעם? רוקדת וקופצת איתו?
יכול להיות שזה בכלל לא קשור לעובדה שיש ליותמי עוד יצור קטן בבית, יכול להיות
שהוא מרגיש משהו שונה אצלך..
אני לא אומרת שאת לא שמחה, אני רק מעלה רעיון, אולי...
תשימי לב!
אנחנו משפיעין עליהם הרבה, כשאנחנו לא בטוחים במשהו- הם ממש לא יהיו בטוחים!!
אז תרגישי בטחון שאת אימא מדהייייימה!! ובנאדם מקסים.. ושהצעד שעשית בחיים שלך
הוא נכון ביותר, ואפילו שמח!! -
את מתל אביב לא? יש בדיאדה חוגים
www.vengastudio.co.il האתר שלי
:[URL=http://www.zix.co.il/viewer.php?id=907700665.JPG]
שליו שלי -
קודם כל פיתוש - את כ "כ צודקת ...
אמא שלי כל הזמן אומרת לי : "אמא עצובה , ילדים עצובים.."
הדסקה , אני מבינה בדיוק מה את אומרת/עוברת ... אני בדיוק בסירה שלך .
גם אני לצערי הפכתי להיות "חד-הורית"
