סליחה שבחסוי אבל אתן תבינו - הריון ולידה

הי בננות..
אני פעילה פה בפורום אבל לא בא לי להיחשף מחשש שהבחורה שאני מדברת עליה קוראת פה גם.
מדובר בחברה שלי. התחתנה לפני 10 שנים ומאז ניסתה הכל כדי להיכנס להריון.חמש שנים של הזרעות, שאיבות, טיפולי IVF ומה לא. בינתיים אני התחתנתי ומייד אחרי - נכנסתי להריון די בקלות ב"ה. כמובן שזה יצר המון מתח ביחסים שלנו וזה היה טבעי. לפני שנה התקשרה לברך אותי בחג שמח ובישרה לי "אני בהריון". תאומים. אין לכן מושג כמה שמחתי עבורה ועבור בעלה. כל כך התרגשתי התחלתי לבכות ולהודות לקב"ה על החסד שנעשה איתם. עברו הימים והחודשים וב"ה התאומים נולדו בריאים ושלמים.
כאן מתחילה "הבעיה"..
מאז שנולדו אני שומעת רק קיטורים ותלונות. הם כנראה מאוד רצו ילדים אבל אין להם באמת סבלנות לגדל אותם. ככה זה נראה מהצד לפחות. אני יודעת כמה קשה זה לגדל תאומים ובכל זאת, אני שומעת דברים כמו: "יא אללה שמישהו יקח אותם ממני לאיזה שבוע... אין לי כוח יותר" .יסלח לי אלוהים אני לא שופטת אותה כי אני לא במקומה אבל איך אפשר לדבר ככה על ילדים שחלמת עליהם ככ הרבה זמן? וכאילו הם רק בני חצי שנה!
זה מתסכל אותי קצת כחברה ובא לי להגיד לה משהו אבל אני כמובן לא מעזה.
אין לי ספק שהיא אוהבת אותם ובכל זאת יש לה לפעמים התבטאויות שאלוהים ישמור.

אני לא חושבת שמי שעברה טיפולים לא צריכה או לא מגיע לה להתלונן - ממש לא קשור. אבל אתה הכי לא מצפה מבן אדם כזה לכאלה יציאות.. זהו רק רציתי לשפוך . אשמח לשמוע דעתכן.