מקסימות שלי,
ראשית כל, תודה על ההתייחסות!!!
אני לא רוצה להשמע בכיינית, אבל הפוליצסטיות הזו נפלה עלי באמצע החיים שכבר נראה היה שהכל קרוב.
אני נשואה לא מעט זמן, כמעט 5 שנים, שבהם לא לקחתי מניעה.
הבעיה הגדולה שלנו היתה בזרע של הבעלול המקסים שלי. עברנו ניתוח וחיכנו שיעבור הזמן (כמעט שנה) וירפא

כדי שנוכל להיות יותר מעשיים ולהתחיל לטפל.
ופתאום הרופא בודק אותי ואומר שגם "הסחורה שלי" לא משו. למרות שאני מבייצת והגעתי לזקיק 19, שבגלל זה ובגלל בדיקות דם שעשיתי תמיד אמרו לי שאצלי הכל בסדר.
בקיצור זה היה מכה קצת חזקה בשבילי.
חוצמזה שהמטפורמין הזה ממש הורג אותי. אני מנסה בהדרגתיות, אבל אני פשוט לא לא לא מסוגלת. זה עושה לי רע!!! אני כבר כמעט שבועיים מסתובבת עם תחושת בחילה נוראית. אני לא ישנה טוב, אני מתעורר בלילה עם בחילות. בקושי מתפקדת בעבודה, ולא יכולה לסבול את הבדיקות וחלופי המבטים כל פעם שאני חוזרת כולי אדומה אחרי שהקאתי את נשמתי. אני מרגישה ממש כמו אישה בהיריון אבל יודעת שהכל ריק שם בפנים.... וזה לא "הקאות עם סיפוק" (המשפט שאני "מנחמת" את החברות היקרות ההריוניות שלי ).
הכי מתסכל אותי שאני הצלחתי להעלות את המינון רק לחצי מימה שאני אמורה להגיע. נראה לי שזה יקח לי המון המון זמן, כיון שבמצב הזה אין מצב שאני יעלה במינון... ורק רק רק אחרי שאני אגיע לכמות המקסימלית ואצליח לקחת אותה לפחות במשך חודש שלם הורו לי לקבוע תור לרופא...
קשה לי , אני בדיכאון מזה, זה עושה אותי ממש עצובה. והחג הכי מקסים הזה פתאום הביא לי מלאאאא שוקולדים ומתוקים שאני לא מצליחה להתגבר עליהם.
היה לי קצת קשה לקרוא את התגובות שלכם "שזה רק פוליציסטיות" אולי הייתי צריכה לכתוב את זה אחרת

.
אני יודעת שאני מתישה, אבל זה עושה לי טוב לכתוב פה, אני לא משתפת אפאחד במצב שלי. רק הבעלול המושלם שלי ואני וכמובן אתן, ככה יותר קל לי.
גם ככה מרחמים, ואני שונאת את זה, לא רוצה להוסיף למרחמים למינהם צבעים.
אז שוב, תודה תודה תודה!!! ודינה, לך אני עדיין לא מוותרת

.
