בני שנתיים... - הריון ולידה

האמת היא שאצלנו (טפו טפו טפו) עוד לא כזה נורא...
לפעמים יונתן רוצה דברים שאנחנו לא רוצים לתת לו (יותר מדי ממתקים או גמדים אחרי שכבר אכל שניים או סתם משהו שמסוכן) בד"כ זה גורר בכי קורע לב.
אני מתכופפת אליו ואומרת לו בקול שקט ורגוע למה הוא לא מקבל מה שהוא רוצה ואם הוא רוצה לשחק עם אמא בשקט הוא מוזמן ואז אני הולכת לשבת בצד.
אם אחרי 3-4 דקות עדיין בוכה אני מזכירה לו שאם הוא רוצה להפסיק לבכות ולבוא לשחק עם אמא הוא מוזמן.
בד"כ גג אחרי 3-4 דקות הוא נרגע ובא ונותן חיבוק ומשחקים במשהו אחר.
יעל, אמא של יונתן

עוד לא הגעתי לזה אבל לפי סיפורים ששמעתי כבר את ממש לא לבד.
שיהיה בהצלחה

ככה זה גם אצלנו. אבל יש פעמים שזה על כל דבר. או כי רוצה עוד גמד וכשגומר לבכות ובא אלי לשחק אז זה כי אני הוצאתי משחק שהוא לא התכוון אליו (למרות שביקש במפורש אותו) וכשגומר לבכות על זה מוצא משהו אחר עד שזה נהיה כבר סתם בכי.
אם לא מתחיל הבכי או שכשאיך שמתחיל לבכות אני מצליחה במילים לעצור את זה (ז"א לדוגמא להגיד לו אין צורך לבכות אכלת 2 ביסקויטים וזה מספיק או כד') אז השרשרת בכי הזאת לא מתחילה ואז ממש כיף איתו!
ילד יפה של אמא

תאמת זה ממש לא נורא

הכול תלוי איך את לוקחת את זה

תקחי את זה קשה ייהיה קשה...... ככה היה לי בהתחלה היה לי מאוד קשה החלטתי לקחת את זה בקלות בלי הרבה ראש בקיר איתו וזה עובד יופי

אני מסבירה לו המון
יש גבולות ברורים

רק הסברים בסוף זה נכנס והם קולטים

אם אמרתי לו לא אז זה לא.... בהתחלה הם בוכים ומתעצבנים בפעם הבאה הוא פחות התעצבן מזה עד שילמד לקבל לא
אבל אם אמרת לא על משהו אז תעמדי בזה כי אם לא תעמדי בזה הוא ידע שתמיד תתני לו
וגם שיתוף פעולה מלא בניך לבין בעלך זה הכי חשוב
שלא אחד יגיד כן והשני לא
---------------------------
שומרני אל מיצר רע
הגן עלי מכל צרה
שמור אהוביי ובני עמי,
ושמור עלי גם מעצמי

שיתוף מלא בינינו יש וכשאני אומרת לא זה לא. אבל... לא יודעת... אני משתדלת לזרום איתו כי אני מרגישה שיוצא לי להגיד הרבה את המילה לא

גיל שנתיים הנורא...שמעת את המושג הזה כבר בעבר?
זה קורה במשפחות הכי טובות חחח
חוץ מזה כבר שוחחנו על הנושא הזה עשית משהו בנדון?

אווו אהההה!! איזה נושא רגיש

תראי, נכון שזה נשמע כמו הרבה לא, אבל זה עכשיו גיל ההתבגרות הראשון שלו
ועל כל דבר הוא בודק מה הגבול, זה לא ימשך ככה לנצח.
את צריכה להיות ברורה מאוד, להסביר כל הזמן למה כמה ואיך,
לתת לילד צ'אנס לרדת מהעץ בכך שתמצאי פתרון אחר,
ולא להיכנס למלחמות מיותרות. מצד שני גם לא לוותר כדי שיהיה שקט.
הם לומדים מהר מאוד אם הצרחות שלהם שוות משהו...

להסביר שמותר לו להתעצבן, שאת מבינה שהוא כועס, לתת לגיטימציה לתחושות שלו,
אבל שזה לא יעזור כי אסור לעשות ככה וככה.

אלה למשל לא רצתה להתקלח לפני כמה ימים אז אמרתי לה שהיא חייבת להתקלח כי היא שיחקה בחול, והתרוצצה, ואז היא המשיכה לעשות פוזות,
ואמרתי לה את יכולה לבחור-
או לבוא למקלחת בכיף או לבוא למקלחת בבכי.
הבחירה שלך.

נכון שהיא גדולה יותר וזה לא מתאים לגיל של שחר, אבל זה הכיוון.
כשהיא הייתה בת שנתיים הרגשתי שעל כל צעד היא בודקת אותי.
ולכן גם לחשוב לפני שאומרים לא, כי אם זה משהו שתוותרי עליו בסופו של דבר אז מראש תוותרי מעמדת כוח ולא בגלל בכי.
תני לילד אפשרות לדבר ולשכנע.
זה נותן תחושה שמקשיבים לו אפילו אם הוא "מפסיד" בוויכוח.
נגיד- אני מבינה שאתה נורא רוצה את העוגיה אבל תכף אוכלים וכשתסיים
לאכול תקבל עוגיה.

לפני כמה ימים ראיתי ילד בן שנתיים עם ההורים שלו בדרך לגן. יש
לנו גן שעשועים ליד הכניסה לגן והילד רצה להתגלש.
אמא שלו אמרה לו- לא עכשיו חמוד אתה הולך לגן,
הילד שם עליה *** והתחיל לעלות על המגלשה,
אז האמא אמרה לו-
טוב פעם אחת ודי.

מה פעם אחת ודי? הילד כבר על המגלשה...

[]

זוהר כל מה שכתבת נורא מתחבר אלי. הבעיה שלי היא שלפעמים אני מרגישה שאני אמא קשוחה מידי

זוהר
---------------------------
שומרני אל מיצר רע
הגן עלי מכל צרה
שמור אהוביי ובני עמי,
ושמור עלי גם מעצמי

אצלנו זה עדיין לא הגיל,
אבל בהחלט ההתנהגות ..
אז או שיותם בוגר לגילו

קשה לי לא לקחת את זה אישית

פעם אחת אלה שיחקה עם הנרתיק של המצלמה יש לו רצועה ארוכה כזאת והיא שמה מסביב לצוואר.
אמרתי לה די ולהוריד. היא הורידה קצת, עוד פעם אמרתי לה להוריד,
היא הורידה קצת, ממש בחנה אותי לראות מה יקרה. בסוף היא הורידה ונגעה בזה טיפה עם היד. ממש התחשק לי לצחוק אבל התאפקתי.
ואז אמרתי לה- או שתשחקי יפה או שאני לוקחת את זה. וזהו.
תראי, לגבי הסכין זה עניין בטיחותי, אבל לצורך העניין את יכולה להגיד לו, בוא נחזיר את זה ביחד למקום, שים את זה פה, ולתת לו תחושה של שיתוף ושהוא עוזר.
ואז על הדרך להסביר מה מסוכן בסכין וכו'.

בעניין עם המקרר-
אני לדוגמא הסכמתי לאלה לפתוח את המקרר איתי והייתי משאירה את הגמדים בגובה העיניים והיא הייתה מוציאה גמד וסוגרת.
תני לו להתנסות. סך הכל זה מסקרן אותו, וברגע שאת תרשי אפילו אם זה יהיה נקודתי ורק איתך זה כבר יוריד אותו מזה.

תראי, הקשיחות היא לטובתו. עדיף שאת תהיי קשוחה ועקבית מאשר הגננת או המורה שיאלצו להתמודד איתו אחר כך.
את קשוחה מתוך אהבה ומתוך רצון שיהיה עצמאי ומחונך.
לכן אני אומרת לבחור את המלחמות, ולא ישר להגיד לא.

והכי חשוב בעיני- לתת לו כבוד.
לא לענות בככה, כי אני אמרתי או משהו בסגנון.
להסביר לו את ההיגיון שלך, הסבר פשוט ואמיתי.

אלה כשמגיעה מהגן רוצה להוריד גרביים ולהיות יחפה. אני מסכימה לה רק על השטיח בסלון, אבל היא שוכחת ורצה לכ מקום כשהיא יחפה,
אז לפני כמה ימים היא ביקשה להוריד גרביים ולא הסכמתי לה,
היא שאלה למה, אז הסברתי לה שהיא שוכחת שהיא יחפה וכהיא יוצאת מהשטיח לרצפה היא לא שמה גרביים.
אז היא אומרת לי-
עכשיו אני לא אשכח, ואם אני אצא מהשטיח אני אשים גרביים.
כמובן שהיא קיבלה עוד צ'אנס,
והיא כל כך הקפידה שזה היה מדהים!
שוב, זו דוגמא שעוד לא מתאימה לשחר כי אלה כבר בת שלוש,
אבל זו הדרך שאני נוקטת בה- הרבה "קשיחות" אבל עם המון אהבה וכבוד לילד.
[]

פעם אחת אלה שיחקה עם הנרתיק של המצלמה יש לו רצועה ארוכה כזאת והיא שמה מסביב לצוואר.
אמרתי לה די ולהוריד. היא הורידה קצת, עוד פעם אמרתי לה להוריד,
היא הורידה קצת, ממש בחנה אותי לראות מה יקרה. בסוף היא הורידה ונגעה בזה טיפה עם היד. ממש התחשק לי לצחוק אבל התאפקתי.
ואז אמרתי לה- או שתשחקי יפה או שאני לוקחת את זה. וזהו.
תראי, לגבי הסכין זה עניין בטיחותי, אבל לצורך העניין את יכולה להגיד לו, בוא נחזיר את זה ביחד למקום, שים את זה פה, ולתת לו תחושה של שיתוף ושהוא עוזר.
ואז על הדרך להסביר מה מסוכן בסכין וכו'.

בעניין עם המקרר-
אני לדוגמא הסכמתי לאלה לפתוח את המקרר איתי והייתי משאירה את הגמדים בגובה העיניים והיא הייתה מוציאה גמד וסוגרת.
תני לו להתנסות. סך הכל זה מסקרן אותו, וברגע שאת תרשי אפילו אם זה יהיה נקודתי ורק איתך זה כבר יוריד אותו מזה.

תראי, הקשיחות היא לטובתו. עדיף שאת תהיי קשוחה ועקבית מאשר הגננת או המורה שיאלצו להתמודד איתו אחר כך.
את קשוחה מתוך אהבה ומתוך רצון שיהיה עצמאי ומחונך.
לכן אני אומרת לבחור את המלחמות, ולא ישר להגיד לא.

והכי חשוב בעיני- לתת לו כבוד.
לא לענות בככה, כי אני אמרתי או משהו בסגנון.
להסביר לו את ההיגיון שלך, הסבר פשוט ואמיתי.

אלה כשמגיעה מהגן רוצה להוריד גרביים ולהיות יחפה. אני מסכימה לה רק על השטיח בסלון, אבל היא שוכחת ורצה לכ מקום כשהיא יחפה,
אז לפני כמה ימים היא ביקשה להוריד גרביים ולא הסכמתי לה,
היא שאלה למה, אז הסברתי לה שהיא שוכחת שהיא יחפה וכהיא יוצאת מהשטיח לרצפה היא לא שמה גרביים.
אז היא אומרת לי-
עכשיו אני לא אשכח, ואם אני אצא מהשטיח אני אשים גרביים.
כמובן שהיא קיבלה עוד צ'אנס,
והיא כל כך הקפידה שזה היה מדהים!
שוב, זו דוגמא שעוד לא מתאימה לשחר כי אלה כבר בת שלוש,
אבל זו הדרך שאני נוקטת בה- הרבה "קשיחות" אבל עם המון אהבה וכבוד לילד.
[]

כן זה נכון אבל בגלל שהסיטוצאיות האלה קורות 10 פעמים בשעתיים זה מרגיש לי שכל הזמן זה סוג של מרדף. אבל כנראה שבאמת אין מנוס וזה הגיל ופשוט ככה הם לומדים את החיים. אז לקחת הרבה אויר ועם המון סבלנות להתמודד....

תודה

זוהר את אומרת דברים מעניינים וטובים... כך אני גם משתדלת לנהוג.
אני גם מאוד משתדלת לא לוותר בכלל, אם אמרתי לא אז זה לא, אפילו
אם אח"כ כשאני חושבת על זה זה כן אולי יתאפשר, אבל מעדיפה לעמוד
במילה שלי.
אין ספק שזה גיל מאוד מאוד קשה אבל עכשיו הן בוחנים אותנו זה ייתכן
שזה השלב הכי חשוב בהתפתחות שלהם- זה שהם בודקים גבולות וכו'
עכשיו זה האם אפשר עוד גמד וכו' אבל בעתיד זה יהיה על דברים הרבה
יותר גדולים ומשמעותיים ואם עכשיו לא נעמוד במילה שלנו אז מה יהיה בהמשך?

אמא של שחר- עדיף להיות אמא קשוחה מאשר אמא שכול הזמן אומרת כן כן.
מנסיון

לא חשבתי שאני אמא קשוחה עד שאבא שלי אמר לי את זה

אני רק רוצה לעודד אותך שזה משתפר מאוד מהר

לפעמי ב 4 שעות שהם איתנו הם יודעים טוב לחלוב אותנו
---------------------------
שומרני אל מיצר רע
הגן עלי מכל צרה
שמור אהוביי ובני עמי,
ושמור עלי גם מעצמי

אני יכולה להגיד לך שהיום היא בוחנת אותי הרבה הרבה פחות מאשר בגיל שנתיים.
לא סתם יש לזה שם בספרות המקצועית של גיל שנתיים הנורא.
זו היציאה הראשונה לעצמאות, וזה הולך ויורד ככל שהחוקים והגבולות ברורים הם מבינים שבכי לא יעזור, שצעקות לא יעזרו, והם לומדים מהר מאוד.

היום לדוגמא אני נוקטת בעוד שיטה-
אם אלה צועקת עלי או עושה משהו שאסור,
אני מחזירה אותה אחורה ו"עוזרת" לה לבחור בדרך שונה.
לדוגמא היא צעקה שאני אשים לה יובל המבולבל,
באתי אליה בגובה העיניים ואמרתי לה-
איך תרגישי אם אני אצעק עלייך?
היא אמרה לי- לא טוב.
אז אמרתי לה-
גם אני מרגישה לא טוב כשאת צועקת עלי.
בואי ננסה שוב.
היא ביקשה שוב יפה,
ואז שיבחתי אותה.

או כשאורי מנסה לקחת לה דברים בהתחלה היא הייתה דוחפת אותו,
ולימדתי אותה שאם הוא מציק לה היא צריכה לקרוא לי ואני אזיז אותו,
וכך היא מתנהגת.
בעיני זה מאוד חשוב לגרום להם להבין שהבחירה בהתנהגות מסוימת היא שלהם
ולתת להם שוב אפשרות לבחור עם חיזוקים ותשבוחות.

לפני כמה ימים היא הרביצה ליניב מתוך תסכול, אחרי שהם דיברו והיא ביקשה סליחה היא אומרת לו-
אבא שתדע לך שהיד שלי הרביצה מעצמה...
איזה משפט! היא לא התכוונה להרביץ היד הרביצה!
משפט שמבטא בתוכו את חוסר היכולת שלה להתמודד עם תסכול או הפסד...
אז באמת לקחת נשימה ולא לוותר בשביל שקט תעשייתי,
זה עובר ונהיה הרבה יותר טוב!
[]

ואיפי תודה ממי!!!

ונוגה התמונה פשוט מדהימה אין דברים כאלה וואו!!!!
שעה אני מסתכלת עליה איזה בנות מהממות!!!
[]

איזה מתוקה היא

לא אולי- בטוח!!!!
ותדעי לך שזה עושה לילד רק טוב שיש סדר, גבולות וחוקים,
זה מקנה לו ביטחון,
בצד הקשיחות כמובן כל הזמן לשבח ולשים לב להתנהגות טובה, ולעודד אותה,
למשל כשאנחנו בגן משחקים ואני אומרת לאלה שהולכים והיא באה בלי להתווכח אני משבחת אותה כמה זה נעים לי שהיא מקשיבה, ושהיא לא מתווכחת,
והיא מספרת בגאווה איך היא לא התווכחה, כל הזמן מוצאת דברים טובים להגיד לה,
שתזכה לתשומת לב חיובית ולא שלילית.
כשילד "מנצח" את ההורים ועושה מה שהוא רוצה הוא נכנס לתסכול בשלב מסוים
כי אם ההורה שאמור להגן עליו לא מצליח להתמודד איתו עם הפספוס הקטן איך הוא יגן עליו משאר העולם?
וואי חפרתי היום לא יודעת מה קרה לי...

[]

מעולה שחפרת

שתדעי לך שהוא ילד טוב רק בזכותך
הוא מקבל ממך הערכים ודרך התנהגות

אז הם עושים לנו חיים קשים קצת אבל בסופו של דבר הם הכי מתוקים שיש
---------------------------
שומרני אל מיצר רע
הגן עלי מכל צרה
שמור אהוביי ובני עמי,
ושמור עלי גם מעצמי

אה ועוד משהו- הסבים והסבתות עומדים במקום אחר,
קל להם לחשוב שאנחנו קשוחים כי הם כבר לא במקום של לחנך.
גם עלי אומרים שאני קשוחה, וש"יאללה מה את מתעקשת תוותרי"
וכל מיני פנינים...
אמא שלי בתור סבתא הרבה יותר קלילה וזורמת מאשר בתור אמא!
[]

אני מאוד מתחברת לגישה של זוהר
אני רק יכולה להוסיף מהניסיון שלי,
שתהיה מאופקת לידו, חד משמעית והחלטית אבל בלי עצבים וצעקות.
זה מאוד קשה, אני לא תמיד מצליחה כי הוא מטריף אותי לפעמים,
אבל שזה כן מצליח לי אני רואה שההתקפי זעם שלו חולפים מהר יותר

מיטל

תודה בנות על הנכונות לעזור!

נקווה שבאמת נעבור את זה על הצד היותר טוב

אני בהחלט אשתמש בכל העצות המועילות שניתנו פה

וואלה?? תודה על הטיפ!

אני אחפש את זה העלונים של שבת עדיין פה!
ילד יפה של אמא

תקשיבו כל מי שמתלונן ))
יש לי בבית עכשיו 2 גילי מעבר
בן 15
ובן שנתיים ו3 חודשים
כך שמצב שלכן יותר טוב ))חחחח
אבל האמת לא זוכרת עם דני תקוםה כזאת
ועם נדב זה קשההההה
אבל לא נורה
יעבור
העיקר שיהיו בריאים מתוקים
הכי חשוב לא לוותר לשים גבולות ברורות
אם לבוכה לא לרוץ ולתת ישר כל מה שהוא רוצה
אלא להסביר
לדבר
יעבור
תקופה קשה אוי קשה