בנות



תודה על כל התגובות , על הטלפונים והסמסים .
תודה על הכל .
זה כבר תקופה ארוכה נוראית שלא נגמרת , וההריון הזה היה הדבר הטוב היחיד שקרה לי מזה זמן רב. וגם הוא הלך .
אני באמת מאשימה. הרבה מסביב. ומעט את עצמי .
שום דבר לא היה שווה את הכאב לב, את לחץ והאומללות שיצרה לי המלחמה עם העבודה. לא כסף ולא כלום . הייתי צריכה להרפות , לעזוב, ונחיה- ממה שיש או ממה שאין.כי אם לכל המתח הנפשי שהיה עלי ,היה ולו חלק קטן בזה שזה נדפק- זה לא היה שווה את זה.
מאשימה אנשים שנטעו בי מילים רעות .
אני יודעת שאני שמרתי ורציתי ואהבתי את הבטן שצמחה לה כל כך מהר ועכשיו אני מבינה שזה בגלל שהיו שם שניים... ועדיין יש שם שניים .
הכי כואב לראות במקלחת את הבטן ולדעת שהיא לא "שלי". אין שם כבר שום דבר חי.
אני גם מרגישה "מתבכיינת" כי אני יודעת שבנות פה עברו דברים קשים יותר.
אבל בבקשה תבינו ואל תשפטו אותי . קשה לי .אבל זה בטח יעבור. כמו שעבר לכל מי שעברה את זה .
תודה על כל התמיכה . כי בלי המילים שלכם , שקראתי לא מעט,הייתי שבורה אבל "לבד"