או שזאת רק אני?!
כבר שלושה ימים אני עם חום ואפילו כוס תה הוא לא הציע לי. בערב הראשון ביקשתי שיביא לי אקמול, אז הוא אמר "אבל את יותר קרובה, תשלחי יד..." (שזה ממש לא נכון). וכשהתעצבנתי עליו שהוא לא מטפל בי אז הוא אמר "ממש לא כיף לטפל בך" בקיצור לא שיא הנחמדות... ועוד אני בחופשת לידה עם הקטנה בבית, לבד כל היום. אתמול הייתי כ"כ חלשה שממש לא היו לי כוחות לנדנד את העגלה, אבל התגברתי... וכשהגדול חוזר מהגן זאת בכלל חגיגה! וגם הוא מצפה ממני להתלהבות ומחמאות על כל דבר שהוא עושה, שאלו כמובן דברים שכשאני עושה אז זה מובן מאליו...
סליחה על ההתבכיינות, זה פשוט כ"כ מתסכל, עד כדי מחשבות נוראיות על גירושים, אני שונאת להיות חולה!
