סיפור הלידה שלי-היום המאושר בחיי - הריון ולידה

הי בנות- ישבתי וכתבתי כדי שלעולם לא אשכח את היום שבו הכרתי את האוצר של חיי...
הכל התחיל באופן מאוד מפתיע וללא כל הכנה מוקדמת בשעה 22:30 ביום שני ה-7 לדצמבר, אז הרגשתי את מה שהתברר כציר לידה הראשון שלי. בינינו, לא חשדתי כי כבר חשבתי שלעולם הוא לא יצא... ההרגשה היתה של כאב מחזור, מן התכווצות חדה ופתאום זה נגמר. אז לא התייחסתי. אחרי חצי שעה הגיע עוד אחד. בנתיים בעלי חזר מהטיול שעשה לכלבים ושלחתי אותו לישון מוקדם כי למחרת היה צריך להיות לו יום קשה בעבודה.

אז השעה היא 23 בלילה ואני רואה טלביזיה בכייף לבד בסלון. אחרי 20 דקות מגיעה עוד התכווצות ופה התחלתי לחשוד חחחחחח אז הלכתי ופתחתי שוב את הספר הריון וקראתי את הסימנים שמעידים על צירים אמיתיים ועל לידה מתקרבת ולכל הרוחות- לא ירד לי עדיין הפקק הרירי, לא טיפטפה לי אפילו טיפה של מי שפיר ולא כואב לי הגב- מה זה לכל הרוחות??? ואז כמו שעון שוויצרי, אחרי 20 דקות- עוד התכווצות... בנות- אני חושבת שפה הבנתי שכבר אפשר לקרוא לזה ציר...

בשעה 24:00 התקשרתי לאימי היקרה (הורי גרים במרחק 3 דקות ממני ) ואמרתי לה שנראה לי שיש לי צירים אבל אני ממש לא בטוחה בגלל שאכלתי ברוקולי בערב וברוקולי עושה לי גאזיייייייייייייייייים וממש לא הייתי רוצה לעלות לבית חולים בגלל כמה פלוצים בבטן... מצחיק? אמיתי!!!

אז אמרתי לה שאני אלך להתארגן ונמשיך לעקוב, בנתיים אבא התעורר והתחיל לעשות נשימות מרוב התרגשות- נכד ראשון... כל הזמן הזה בעלי היקר ממשיך לישון כי אין טעם להעיר אותו, הכל סבבה לי, לא כואב כלום רק מתכווץ כל 20 דקות...
נכנסתי למקלחת, הורדתי שיערות בכל מקום שחשוב להוריד לפני לידה, גילחתי כל מה שצריך לגלח ותוך כדי מקלחת- ההתכווצויות נהיו יותר תכופות- כל 10 דקות... יצאתי והתחלתי לדחוף את כל הדברים לתיק לידה- הכל חיכה בחוץ על השולחן ורק ארגנתי דברים אחרונים.

בשעה 02:00 אחרי שעתיים של צירים סדירים של דקה כל 10 דקות- התקשרתי לאמא ואמרתי לה לבוא... בנתיים התחלתי להעיר את בעלי, שלא הבין מה אני רוצה ממנו... אז שאלתי בעדינות אם ירצה קפה או כוס תה עם נענע- הוא רצה תה עם נענע- אז הכנתי... אמרתי לו שיש צירים סדירים וההורים בדרך וצריך לעלות לבית חולים (כרמל). הוא שאל מתוך שינה אם הוא חייב לבוא... חחחחח

אז הגענו לבית החולים בשעה 3 לפנות בוקר ונבדקנו- מחיקה 90 ופתיחה 2. מתחברת למוניטור ויש לי צירים כל 3 דקות... רציתי ללדת בלי אפידורל...מהר מאוד הבנתי שאני לא יעמוד בכאב הזה והודעתי קבל עם ועדה שאני מוותרת על הרעיון להיות גיבורה ואני רוצה סמים ודחוווווף!
אבל חכו חכו- חוק מרפי היקר היה צמוד לי לתחת בלידה הזאת...

אחרי חוקן הכניסו אותי לחדר צירים להמתין להתפתחות כדי להכנס לחדר לידה- אני אקדים ואומר שלא הספקתי להגיע לשום חדר לידה גם בגללי וגם בגלל שהכל היה מלא ביולדות... הזוי אבל אמיתי...

אני שוכבת על המיטה והכאב מתחיל להיות ממש קשה... אני צועקת שאני רוצה טישטוש ומזריקים לי חומר שרק הרדים אותי בהפוגה בין הצירים אבל כל ציר הרגשתי טוב טוב. אז אני צועקת שלא עוזר ואני רוצה אפידורל כבר... אמא היקרה שהיא אחות במחלקת נשים בבית החולים הזה ומכירה את כל הצוות, ממהרת לקרוא לרופא שבודק ורואה שאני בפתיחה של 3.5 (השעה היא בערך 4 וחצי) אז קוראים למרדימה... בנתיים הכאב מתגבר ואני מצליחה להתגבר על הכאב רק כאשר אני מזיזה ומניעה את כל הגוף... נשימות כבר לא עזרו כל כך...

המרדימה מגיעה אבל אני כבר בפתיחה של 5. המרדימה צועקת עלי שאני אפסיק לזוז כי היא לא יכולה לשים את המחט אבל לי יש ציר חזק כל 3 דקות וקשה לי לא לזוז... אמא שלי מחזיקה לי את הידיים חזק ועוזרת לי להרגע והמרדימה מכניסה את הצינור.

אני מתהפכת חזרה על הגב ושואלת מתי החרא הזה מתחיל להשפיע כי הצירים כואבים אש ואז פתאום עולה בי בחילה נוראית ואני מרגישה צורך עז להקיא, מהר אמא שולפת שקיות ואני מקיאה לשקית, בשקית השנייה הלחץ של הקאה היה כל כך גדול שפתאום הרגשתי שנפקעו לי המים בסילון אדיר בין הרגליים. מהר מהר אמא ניקתה אותי והחליפה לי חלוק וסדינים.

מיד אחרי זה התחלתי להרגיש משהו אחר, חשבתי שזה בזכות ההשפעה של האפידורל (שרק הרדים לי את הרגל) אבל מסתבר שזה היה הלחץ של הראש של הקטנצ'יק בתעלה... אז צעקתי שאני מרגישה שהוא יוצא והרופא מסתכל לי בין הרגליים ואומר- פתיחה 7... מגיעה המיילדת ובודקת שוב ומבקשת ממני לא ללחוץ בשום אופן כי זה עוד מוקדם ואני יכולה להיקרע... אני אומרת לה שאני לא לוחצת על כלום- שמישהו אחר לוחץ לי ושבא לי לעשות קקי- ככה הרגשתי מאותו רגע- שיש לי קקי.

אז במשך שלושה צירי לחץ כאלה אני מנסה לא ללחוץ אבל משהו מתקדם שם במהירות ואני מרגישה שזה כבר לא בשליטתי אז התחלתי לצעוק שהוא יוצאאאאאאאאא

המיילדת בודקת שוב והפלא ופלא- אני בפתיחה מלאה... כאילו דאאאאאא אמרתי לך שהוא יוצא...

מהר מהר מארגנים את החדר ללידה כי זה חדר צירים ולא נמצאים בו כל האביזרים הנחוצים ואז המיילדת מסתכלת טוב טוב בציר הבא ואומרת שאולי נצטרך חתך קטן כי אני צרה... אז אמרתי לה סבבה, פתאום הרגשתי איך חותכים לי בבשר וצעקתי עליה- מסכנה, היא חשבה לתומה שאני על השפעת אפידורל שבפועל לא השפיע בכלל...

השעה רבע לשמונה בבוקר, והמיילדת אומרת לי להתחיל ללחוץ כלפי מטה בציר הבא שמגיע, אז התחלתי ללחוץ... ולא הפסקתי ודחפתי ודחפתי ופתאום- הוא החליק החוצה כמו צלופח קטן ופתח את הפה שלו ודפק צרחה שמילאה אותי באושר בלתי יתואר... ושמו אותו עלי ועשינו את ההכרות הרישמית הראשונה שלנו...

הלידה היתה מדהימה, תוך פחות מחמש שעות בבית החולים ילדתי- אני מאחלת לכל בנות ישראל לידה כזו.

ארי (שמואל) - נולד בשעה עשרה לשמונה בבוקר בשמיני לדצמבר 2009 במשקל 2800 גרם- פיצייייייייייייייי של אמא
אין מאושרת ממני... תמונות בקרוב- האתר לא פועל. סורי.

אוהבת
שירן.