היי בנות,
הבאת

נוסף אני פשוט לא יודעת מה להחיליט, מה לעשות. זו בעיה שבטוח יש כאן עוד כמה שמתלבטות לגביה.
רציתי לדעת מה אתן חושבות (ברור לי שהתשובה וההחלטה היא בסופו של דבר שלי אבל אני מאוד רוצה לדעת מה אתן חושבות)
הסביבה כבר התחילה ללחוץ - אתן מכירות את המשפטים של: "יאלה עבר מספיק זמן הגיע הזמן לעשות עוד אחד/ת", "הכי טוב זה שהילדים קרובים בגיל" ...
ה

שלי כבר בגיל שהדברים נעשים מעט יותר קלים וסוף סוף התחלתי לעבוד ב"פול גז" ויש לי יותר זמן לעבודה. הטיפול ב

נופל כמעט כולו עליי - בזמן מחלות אני זו שנשארת בבית,אני זו שלוקחת לרופאים, אני זו שמביאה ולוקחת מהגן, אני זו שאחראית בערב על הכנת ארוחת ערב והשכבה לישון. ושלא לדבר על מטלות הבית שכולן עלי (נקיונות, כביסות וכו' הבעל עוזר כשחוזר מהעבודה אבל רוב העבודה היא עלי). הבעלול יכול לפנות פה ושם ערבים כדי שאני יוכל לעבוד אבל לא משהוא קבוע. אין לי עזרה מבני משפחה וגם לא צפויה לי עזרה כזו בעתיד הקרוב - כולם עובדים.
יש ימים שאני אומרת לעצמי איך אני אתמודד עם 2 כמעט לבד, זה פי 2 מחלות ילדות והישארות בבית, איך אני אמורה לפתח קריירה ככה?
מצד שני, גם לחכות לא כדאי יותר מידי, רווחים גדולים בין הילדים מבחינתי זה לא ממש אידיאלי, הבעלול כבר רוצה שנתחיל לחשוב על עוד אחד בחודשים הקרובים כי הריון זה בכל זאת 9 חודשים ולא תמיד נכנסים בנסיונות הראשונים, חברות קרובות שיש להן מרווח של 4-5 שנים בין ילד לילד אומרות שחוזרים אחורה ללילות ללא שינה ועדיף לגמור עם זה.
כשאני חושבת על זה אני לא רוצה רק ילד אחד אבל מצד שני אני לא מסוגלת לחשוב על עוד אחד עכשיו וגם לא נראה לי שבשלוש השנים הבאות יש עם מי לדבר...
בעלי אומר שזה "ההלם של הילד הראשון" ושילד שני זה כבר יותר קל - הוא לא לוחץ עלי בשום אופן הוא אומר שהיה רוצה פער של שנתיים וחצי בין ילד לילד אבל כמובן שהוא יחכה כמה שצריך (אני זו שיזמתי את השיחה ושאלתי מה פער הגילאים האידיאלי מבחינתו)
יש לי ימים שאני ממש משוכנעת שילד אחד זה מספיק ושאין לי כוח לעוד ילד (ואני לא מהמפונקות, פשוט באמת כמעט הכל נופל עלי) וימים אחרים אני חושבת שאולי כן כדאי לנסות להביא עוד אחד/ת.
אני ממש ממש מבולבלת.....
תודה מראש למי שעונה - אתן מקסימות
