לא יודעת מה להחליט..הבאת בייבי נוסף - הריון ולידה

היי לך , נראה שממש עניין אותך משהו שעדיין נמצא בעיצוב הישן שלנו, אז מה דעתך, אומנם אהבנו אותו והוא שירת אותנו נאמנה הרבה שנים אבל השתדרגנו ואנחנו גם ממש מאוהבות בעיצוב החדש של האתר.
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
הפורומים הישנים סגורים, על מנת לכתוב פוסטים צריך לעבור לפורום החדש
  • היי בנות,
    הבאת נוסף אני פשוט לא יודעת מה להחיליט, מה לעשות. זו בעיה שבטוח יש כאן עוד כמה שמתלבטות לגביה.
    רציתי לדעת מה אתן חושבות (ברור לי שהתשובה וההחלטה היא בסופו של דבר שלי אבל אני מאוד רוצה לדעת מה אתן חושבות)
    הסביבה כבר התחילה ללחוץ - אתן מכירות את המשפטים של: "יאלה עבר מספיק זמן הגיע הזמן לעשות עוד אחד/ת", "הכי טוב זה שהילדים קרובים בגיל" ...
    ה שלי כבר בגיל שהדברים נעשים מעט יותר קלים וסוף סוף התחלתי לעבוד ב"פול גז" ויש לי יותר זמן לעבודה. הטיפול ב נופל כמעט כולו עליי - בזמן מחלות אני זו שנשארת בבית,אני זו שלוקחת לרופאים, אני זו שמביאה ולוקחת מהגן, אני זו שאחראית בערב על הכנת ארוחת ערב והשכבה לישון. ושלא לדבר על מטלות הבית שכולן עלי (נקיונות, כביסות וכו' הבעל עוזר כשחוזר מהעבודה אבל רוב העבודה היא עלי). הבעלול יכול לפנות פה ושם ערבים כדי שאני יוכל לעבוד אבל לא משהוא קבוע. אין לי עזרה מבני משפחה וגם לא צפויה לי עזרה כזו בעתיד הקרוב - כולם עובדים.
    יש ימים שאני אומרת לעצמי איך אני אתמודד עם 2 כמעט לבד, זה פי 2 מחלות ילדות והישארות בבית, איך אני אמורה לפתח קריירה ככה?
    מצד שני, גם לחכות לא כדאי יותר מידי, רווחים גדולים בין הילדים מבחינתי זה לא ממש אידיאלי, הבעלול כבר רוצה שנתחיל לחשוב על עוד אחד בחודשים הקרובים כי הריון זה בכל זאת 9 חודשים ולא תמיד נכנסים בנסיונות הראשונים, חברות קרובות שיש להן מרווח של 4-5 שנים בין ילד לילד אומרות שחוזרים אחורה ללילות ללא שינה ועדיף לגמור עם זה.
    כשאני חושבת על זה אני לא רוצה רק ילד אחד אבל מצד שני אני לא מסוגלת לחשוב על עוד אחד עכשיו וגם לא נראה לי שבשלוש השנים הבאות יש עם מי לדבר...
    בעלי אומר שזה "ההלם של הילד הראשון" ושילד שני זה כבר יותר קל - הוא לא לוחץ עלי בשום אופן הוא אומר שהיה רוצה פער של שנתיים וחצי בין ילד לילד אבל כמובן שהוא יחכה כמה שצריך (אני זו שיזמתי את השיחה ושאלתי מה פער הגילאים האידיאלי מבחינתו)
    יש לי ימים שאני ממש משוכנעת שילד אחד זה מספיק ושאין לי כוח לעוד ילד (ואני לא מהמפונקות, פשוט באמת כמעט הכל נופל עלי) וימים אחרים אני חושבת שאולי כן כדאי לנסות להביא עוד אחד/ת.
    אני ממש ממש מבולבלת.....
    תודה מראש למי שעונה - אתן מקסימות
14 תגובות
עמוד 1
  • אני חכיתי קצת עם הנסיונות לילד השני בגלל כמה סיבות
  • אני עם בעלך בעיניין "ההלם של הילד של הילד הראשון " אומנם לי יש רק אחד
  • אני חושבת שאת ובעלך צריכים לשבת ביחד ולדבר על כל מה שרשמת פה... את צריכה להסביר לו שגם את רוצה עוד ילד אבל שיהיה לך קשה ואם יש דרך למצוא פתרון שהוא יוכל לעזור יותר...
  • אני חושבת שאת ובעלך צריכים לשבת ביחד ולדבר על כל מה שרשמת פה... את צריכה להסביר לו שגם את רוצה עוד ילד אבל שיהיה לך קשה ואם יש דרך למצוא פתרון שהוא יוכל לעזור יותר...
  • וואי.... את כל כך צודקת..יש כך כך הרבה שיקולים
    והבעלולים שלנו לא תמיד יכולים להבין את האחריות והדאגה שלנו לילדים שלנו
    ושלא נדבר על השיקול הכלכלי ( שאצלי זה כמעט שהשיקול העיקרי)
    ואני מתה לעוד אחד... וכן , עדיף לא לעשות אותם ברווחים משמעותיים, כי להתחיל את הכל שוב אחרי כמה שנים זה כמו ילד ראשון (מנסיון של ממכרים שלי)

    תראי אני אם היה לי בית וכסף הייתי עושה עוד אחד עכשיו, כי אני מתה לעוד קטן או קטנה ואח/אחות לנריה ולהרחיב את המשפחה
    אז תלכי על זה..
  • אני בעד מרווחים קטנים...
    עם כל ילד מגיעה הברכה והאורואני בטוחה שתמצאו דרך להסתדר...
    מעבר לכך ההחלטה היא שלך או יותר נכון שלכם
    בהצלחה בכל מה שרק תבחרו....

    ==========================
    מחשבה יוצרת אמונה שמעצבת מציאות!!!
    תאמינו מכל הלב, ואל תפסיקו לחלום!!!
  • אני עם שתיים שיש בינהם מרווח של שנה ו-4 להגיד לך שזה קשה זה לא ובטוח שזה יותר קל כי יש לך ניסיון.
    מרווחים קצרים זה טוב אבל זה קצת קשה תנסי אולי לדבר עם הבעל לגבי עזרה ממנו או אפילו תנסי להכניס עזרה מבחוץ לגבי עבודות הבית זה יקל עליך וכך גם יהיה לך יותר קל להביא עוד אחד.
    [url=http://imikimi00.com/link/link_through/18MGh-101]
    [/url
  • אני בעד לגדל 2 ילדים יחד במרווחים קטנים ולא גדולים!!!...


  • זו שאלה מאוד סובייקטיבית לדעתי. כל אחת תענה לך משהו אחר כי אין נכון או לא נכון. יש מה שנכון לכם כהורים ובני זוג.
    אני בדיוק דיברתי על זה אתמול עם בעלי ובאמת יש ימים שכמוך אני אומרת שבא לי עוד אחד, מצד שני יש הרבה ימים אחרים שממש לא בא לי.....
    מעבר לעבודה הקשה וכל מה שכרוך בילד נוסף (כלכלית וכו') יש שיקול אחר שאותי מאוד מטריד וחשוב לי מאוד לשים עליו דגש וזה הילדה שלי עצמה! - כלומר, היא רק בת 13 חודשים (כמעט) והיא בעצמה עוד תינוקת. אני רואה כמה היא צריכה אותי ורוצה אותי לידה (יותר מאבא,סבתא או כל אדם אחר וזה טבעי), לכן נראה לי שלהיכנס להריון עכשיו (בשבילי) זה לא הזמן המתאים. היא תהיה קטנה מדי לטעמי כשהילד הבא יוולד ואני רוצה להקדיש לה את כל תשומת ה-

  • לדעתי את צריכה לחשוב יחד עם בעלך ולהגיע להחלטה אם לחכות או לא, כי אנחנו בפורום נגיד לך כל אחת את דעתה האישית.
  • תודה בנות אין עליכן
    כמובן שדיברתי עם בעלי על זה והוא לא דוחק הוא בדעה שכששנינו נרצה (כלומר כשגם אני ארגיש שאני רוצה) אז נתחיל לנסות. הבעיה ההיא כמו שאמרתי היא שאני לא "סגורה על עצמי". יש כאלה שיגידו שאם יש ספק אז אין ספק אבל כשמדובר בילדים לדעתי אין דבר כזה אין ספק כי תמיד יש שיקול לכאן ולכאן.
    שירה 2525 - זו בדיוק ההתלבטות להמשיך לפתח עוד קצת קריירה לפני הבאת ילד שני או לא לחכות כי קריירה אפשר אומנם לפתח תוך כדי אבל זה קשה לפעמים הילדים משלמים את המחיר.
    ליאת - אני ממש מסכימה איתך לגבי ההבדל בין גיל שנתיים לשנתיים וחצי...
    טליה - אין ספק שגם השיקול הכלכלי הוא שיקול אבל במקרה שלי השיקול הזה בעל משקל קטן יותר (יש כבר בית, משכורת יפה וכו').
    בכל מקרה בגלל הבלבול שלי כרגע אני חושבת להמתין לפחות חצי שנה עד שנתחיל לנסות.
    שוב תודה בנות אתן מקסימות, מחזקות ועצם זה שאני לא היחידה עם הדילמה מאוד משפרת את ההרגשה
  • מה שתחליטי הכל לטובה זו דילמה שעוברת גם עליי
    בדיוק מה שכתבת שאת מגדלת את הילד לבדאבל אני לעומתך
    רציתישיהיה הפרש בין הראשונה לשני הפרש של שנתיים אני מאוד מרוצה
    למרות שהשנה הראשונה נורא קשה אבל אחרכך הם מעסיקים את עצמם
    ההתלבטות שלי זה לילד שלישי שאני מאוד רוצה אבל היה לי נורא קשה
    בילד השני שנינ בכיין שזו תראומה בשבילי לבנתיים אנחנו עוד מחכים
    ואני סופרת כל חודש לטובה

  • את האמת יקירה אני לא מסתכלת בשיקולים שלי על לילות ללא שינה, בקבוקים או טיטולים
    אני מסתכלת נטו על הילדה ויודעת כמה חשוב הזמן הזה שאני מעניקה לה ורק לה. היא עוד צריכה אותי להשתולל איתה בג'ימבורי ולשבת לבנות איתה בקוביות ולעשות לה מקלחת של חצי שעה מפנקת עם ברווזים ונשיקות ודגדוגים.
    ורק המחשבה שדווקא עכשיו יבוא עוד זאטוט קטן שיקח את זה ממנה נראה לי מיותר לחלוטין. כי כשיש זאטוט קטן בעגלה אני כבר לא אוכל להשתולל איתה על כל המתקנים בג'ימבורי, ובטח לא יהיה לי זמן למקלחת של חצי שעה, וקוביות?!?! מתי בדיוק.
    אז אני אחכה שהיא תגדל קצת, תהיה יותר עצמאית, תגמל מטיטולים (מקווה שגם ממוצץ) ואז יגיע הזמן לעוד בייבי.
    אני חושבת שהפרש של 3 שנים זה אידיאלי.

    ואז כמובן יש עוד שיקולים:
    כלכלית - מבחינתי כרגע אין סיכוי, בקושי יש לי כסף לסימילאק ולטיטולים ללהב אז בטח ובטח לא לעוד איזה תינוק פצפון שעסוק בלעשות קקי כל היום.
    פיזית - היא עדיין בגיל שהיא דורשת המון מרץ גם מההורה עצמו ונראה לי קשה לשלב את זה עם תינוק פצפון.
    נפשית - כרגע מספיק לי להיות אמא לאחת. כל מחלה שוברת לי את הלב, כל נפילה שוברת לי את הנשמה. אמאלה רק לחשוב על זה פעמיים לא תודה לא בשבילי!!!!
    בעלול - כשהוא יתחנך בלעזור עם ילדה אחת, נביא לו עוד ילד (וזה נוגע גם לבעלך דרך אגב)

    וקטקטים את ממש צודקת - ביני לבין אחי האמצעי יש 3 שנים וביני לבין אחי הקטן 9 שנים - ותאמינו לי שהקשר בין כולנו מדהים וקרוב מאוד. גיל זה רק מספר

    באהבה סיון
  • בעייני ילד אחד זה משעמם מאוד. גם להורים אבל בעיקר לילד. אני אחרי הלידה של שחר לא יכולתי לחשוב על ילד נוסף בתקופה הקרובה... היה לי קשה ולא יכולתי מבחינה נפשית לחשוב על עוד אחד. לא הבנתי איך בנות אחרי לידה רוצות ישר עוד אחד. אני לא יכולה להגיד שחיכיתי עד שרציתי בכל מאודי.. אמרתי כל הזמן לבעלי שבא לי לרצות עוד הריון כמו שרציתי את ההריון הראשון. וזה לא קרה. הייתי בקונפליקט עם עצמי כי מצד אחד נורא רציתי רווח קטן- בעייני הרווח הקטן ביותר שאפשר זהו הרווח האידאלי. נכון שקשה בטירוף בהתחלה אבל זה משתלם בהמשך לכולם ובעיקר לילדים. ומצד שני לא הרגשתי שבשבילי בא לי עוד ילד והחלטתי לחכות. עד שכבר בחישובים שלי אמרתי די שחר יהיה בן שנתיים וחצי כשאני אלד אם אכנס להריון עכשיו וזה היה נראה ליפער גדול מידי אז אמרתי שבשביל שחר ילה(כמובן גם בשבילי אבל...) ואת יודעת מה? התשעה חודשים האלה הם לא סתם. אני בסה"כ בחודש רביעי, רק עכשיו אנשים מגלים שאני בהריון ואני בעצמי מרגישה כ"כ מוכנה! כ"כ מוכנה לקימה הזו בלילות כ"כ מוכנה להכרות של התינוק לאחיו הגדול ולכל הקושי שזה כולל. כ"כ מוכנה ללידה ולכאב הכרוך בה! מוכנה לתלות הזו של תינוק. פשוט בא לי! זה כמו להגיד "עם האוכל בא התאבון" משהו בסגנון.

    ואני דוקא חושבת שיש הבדל אם הפער הוא גדול או קטן. יש הבדל בין לגדול עם אח שהוא בעצם חבר לבין לגדול תקופה ארוכה עם הורים ואז פתאום מגיע אח. משבר זה תמיד משבר גם אם הילד בן 13. נכון שהוא יותר מבין אבל תחשבי שהדרישות של ילד מהוריו בגיל מבוגר הן גבוהות יותר. אני דוקא חושבת שככל שהפער קטן הילד פחות במשבר. והכי אני חושבת - שהכל עניין של גישת ההורה. איך שההורה יכוון את הדברים כך הילדים יקלטו אותם. איך שההורה יתיחס ל"משבר" הזה כך הילדים יתיחסו גם הם.

    טוב לכל הדעות - חפרתי!

    ילד יפה של אמא
    תוספת מהממת למשפחה:
מותר ואסור לאכול בהריון והנקה