היי לך , נראה שממש עניין אותך משהו שעדיין נמצא בעיצוב הישן שלנו, אז מה דעתך, אומנם אהבנו אותו והוא שירת אותנו נאמנה הרבה שנים אבל השתדרגנו ואנחנו גם ממש מאוהבות בעיצוב החדש של האתר.
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות),
להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
הפורומים הישנים סגורים, על מנת לכתוב פוסטים צריך לעבור לפורום החדש
רציתי להודות לכל אחת ואחת שמילאה בשבילי בזמנו את השאלונים המעיקים שלי לתזה. וגם שסתם תמכה והייתה שם בשבילי. קיבלתי בתזה את הציון - 95. אז תודה שוב. שאר עידכוניישן בהמשכיישן.
האמת, שקצת מסובך (בשבילי, לא בשבילכן) להסביר.. אין לי בעיה לשלוח למי שרוצה ומתעניינת, את העבודה במייל. אני חושבת שכך זה יוכל להיות הרבה יותר ברור... בעקרון, חקרתי את מושג הציפיות והשפעתן (של הציפיות) על הנכונות להגיע לטיפול נפשי בגישה התנהגותית קוגניטיבית (כי אני פסיכותרפיסטית התנהגותית קוגניטיבית בהכשרתי, ולא פסיכואנליטית, למשל) בהפרעות נפשיות מסוג דיכאון וחרדה. במילים פשוטות יותר, מה שזה אומר זה: איך מה שאדם מדמה לעצמו שיקרה בטיפול (הציפיות שלו) משפיע על הנכונות בכלל להגיע לטיפול, על הצלחת/כישלון הטיפול (באופן מדומה, פוטנציאלי, כי לא חקרתי את השלב שלאחר ההגעה הפיזית לטיפול), ועל הנכונות להשקיע בטיפול את המירב על מנת להגיע לתוצאות משביעות רצון. כזכור, חקרתי זאת בהקשר לשתי ההפרעות: חרדה ודיכאון.
כותרת המחקר שלי היא: "ציפיות להצלחה בטיפול התנהגותי קוגניטיבי בהפרעות חרדה ודיכאון."
ולסיום...: הציון באמת הפתיע אותי. לקח לי המון זמן לכתוב את התזה, נעזרתי המון במנחה שלי, וכמעט והתייאשתי מספר רב של פעמים. הנושא הוא חמקמק מאד, זה לא משהו שניתן לומר לגביו דברים וודאיים, וגם המסקנות שהגעתי אליהן הן לא חד משמעיות. המון פעמים כתבתי ומחקתי, כתבתי ומחקתי, כתבתי ומחקתי... עשיתי מיליון הגהות והתפללתי חזק מאד לאלוהי התזות בעולם. בסופו של דבר אני חושבת שהיה לי הרבה יותר מזל משכל. אבל תודה לאל על מה שיש.