-
היי שירה,
אצלינו הפתרון היחיד היה מוצץ. עד גיל 4 חודשים היא גם נרדמה לי
רק על הציצי וסירבה בתוקף לקחת מוצץ, גם ביום ובטח גם בלילה.
כשהסכימה לקחת מוצץ, לאט-לאט הרגלתי אותה גם להרדם איתו
ומאז החיים הרבה יותר קלים.
אני לא זוכרת אם זוהר לוקח מוצץ, אם לא - תנסי להציע לו שוב,
אולי יסכים.
[url=http://imikimi00.com/link/link_through/OREo-10o]
Facebook
http://www.facebook.com/Yahezkel.Olga?ref=search&sid=1257292667.4189153406..1
-
ניסיתי הכל גם להחזיר מוצץ ולא שירה לי אין סיכוי לאור בקצה המנהרה
-
הוא לא לוקח מוצץ
-
בקבוק מים אצלי זה היה כי הוא לא לקח מוצץ
או מטרנה
-
חחחח , בקבוק מים או מטרנה ?
-
הטעות היחידה שלך היא שאת אוהבת אותו ולא אומרת לו לא...
ממי, זה מוגזם...
יאללה קדימה תהיי אמא מציבת גבולות ותסבירי שהציצי נגמר
הספר שלי:
-
אני הרגלתי מגיל קטן להירדם בלי כלום בפה
זה אכן עוזר כי עד היום טפו טפו לא היו לי בעיות עם זה
לגבי גמילה מציצי, באופן כללי- גם אני בבעיה הזאת, דניאל רק רואה בקבוק מתחילות צרחות..
-
מזדהה איתך מאמי.. אם תמצאי פתרון ישר להגיד לי..
אצלי גם ככה לא מוכנה להירדם בלי ציצי... ניסיתי את כל השיטות בעולם מוצץ בקבוק מים וכלוםםם היא צורחת עד שאני נותנת לה ציצי..
-
ומה אם הוא יתעקש לישון עם ציצי גם בגיל שנתיים
-
עניין "ההתמכרות" הוא לא רק לציצי זה יכול להיות לכל דבר למשל : נדנוד, הירדמות רק באוטו בנסיעה/בסלקל/בעגלה והרשמיה עוד ארוכהההההההההההה.
העניין הוא הקניית הרגלי שינה - תינוק לא נולד עם היכולת להרדם בכוחות עצמו תפקידנו ההורים הוא ללמד אותו איך להרדם לבד.
כמה טיפים:
1. עדיף לך להתחיל את התהילך עכשיו כשהוא עוד קטן ולא יכול לצאת מהמיטה בכוחות עצמו.
2. חייבים כוח נפשי ורצון חזק כי לוקח זמן להרגיל אותם ועם תינוקות עקשנים במיוחד לוקח עוד יותר זמן. לוקח בערך 3-7 ימים להתרגל תלוי בילד.
3. לא להחליף הרגל אחד בשני - למשל לא לתת בבקבוק פורמולה במקום ציצי מה גם שלא בריא להרדם עם בקבוק בפה כי זה גורם לעששת...
4. הדרך היחידה שמצאתי יעילה היא שיטת "5 הדקות" אני קיצרתי אותה ל- 3 דקות בהתחלה ואז ל-5 מעבר ל-5 לא הייתי צריכה כי בסוף הוא נרדם לבד.
5. אין ברירה צריך להתעקש וזה שמרגילים פעם אחת זה לא אומר שהוא לא יחזור להרגלים הישנים - מגיל 4 חודשים אלון ישן לילה רצוף (חברה שלי אמרה לי עוד לפני שנולד שלא אעשה את הטעות שהיא עשתה - הבן שלה התרגל להרדם עם נדנודים עד גיל שנה וכמה חודשים היא עוד נדנדה אותו בעמידה על הידיים
"יודע הילד כל דברי חכמה למיניהם, אף כי מעטים האנשים על פני האדמה היודעים את פשרם" (רבינדראנאת טאגור)
-
גברת ג'ינג'י
הספר שלי:
-
איילה לה לה - "דברי חכמים בנחת נשמעים"
"יודע הילד כל דברי חכמה למיניהם, אף כי מעטים האנשים על פני האדמה היודעים את פשרם" (רבינדראנאת טאגור)
-
אני מצטרפת לשאלתך[/url
-
אני באותה בעיה.
אצלינו הבעלול מרדים.
אחרת אני מוצץ והוא לא מוותר
טוב, נו, גם ככה אוטוטו אני מפסיקה לו את ההנקה.......
אוהבת בשמת
-
בשמת הוא עדיין יונק?
אומרים כשאת בהריון אז החלב מר[/url
-
-
איילה לה לה.... אני חייבת להגיב למה שכתבת:
אף אחד לא אומר שהילד שלו חייב לישון עם ההורים, לינוק וכו'. אלא שיש הורים רבים (כמוני) שמאמינים שאלו דברים שתורמים רבות להתפתחות הפסיכולוגית ולביטחון בעצמם ובעולם של ילדינו (ויש על כך גם מחקרים רבים). בוודאי שהייתי מעדיפה לישון כל הלילה. אבל זה כאין וכאפס לעומת הרצון שלי להיות שם עבור הבת שלי ולספק את צרכיה ורצונותיה (גם אם הצורך באותו רגע הוא פינוק בלבד) גם אם זה לא הדבר שהכי נוח לי בעולם.
אני יודעת שאת גורו של הלוחשת לתינוקות. אני אישית ממש אבל ממש סולדת מגישתה האנליטית (וקראתי את כל ספריה) שטוענת שצריך ללכת על פי שעות וסדר מובנה... אני מודה שבהתחלה רעיונותיה קסמו לי.... עד שהבנתי שכל המלצותיה מנוגדות באופן מוחלט לכל אינסטינקט אימהי שיש בי.
אני כלל לא נגד שיגרה, להיפך, גם אצלינו יש שגרה. אבל במקום הראשון יש הקשבה לצרכי הילדה וחשוב מכך- לאינסטינקטים שלי כאמא.
אני בטוחה שאת אמא נפלאה. שומעים את זה מבעד לשורות שלך. אני חושבת רק שהביקורת שלך על כל מי שלא פועל כמוך היא אינה במקום. מספר פעמים ראיתי שכתבת לבנות שהילד כבר גדול ואינו צריך יותר לינוק
]
-
דידי הי,
קודם כל אני מקבלת את מה שאת אומרת לחלוטין! אין נכון ולא נכון בהורות, זה חייב להיות מה שאת מתחברת אליו אחרת זה לא שווה כלום...
שנית, קראתי גם קראתי את עיקרון הרצף ואני מאוד מכבדת את השיטה השבטית הזו ואפילו אימצתי ממנה כמה דברים כמו המגע הבלתי פוסק שהוא מאוד חשוב בעיניי רק שהקיצוניות שם לא מצאה חן בעיניי...
אבל... אני לא קיצונית בכלל, נכון שהלוחשת מאוד מדברת אלי אבל זה רק כי זה דברים שבאים לי מאוד בטבעיות כמו שלך באים דברים אחרים... וזה בסדר גמור, כל אחת והשיטה שלה, אני מכבדת הכל...
מה שמפריע לי הוא כשאמהות עושות מה שנוח לילד ולא להן והן לא מרוצות מזה... כואב לי לשמוע שאימהות סובלות הרבה פעמים מהרגלים משובשים והן מאוד מאוד רוצות לעשות שינוי ולא יודעות איך או פוחדות שהילד שלהן יבכה קצת... זה מה שמפריע לי... גם לי יש נקודות קשות אבל אני מאמינה בדרך שלי ויודעת שגם אם קשה לעלמה ברגעים מסוימים, היא לומדת מה נכון ולא נכון וגדלה להיות אדם שלם ורגוע (אמן).
אם את מרוצה משינה משותפת וכל מה שמסביב ויש לך אג'נדה בעניין, אני מורידה בפנייך את הכובע, זה נהדר בעיניי... הרי ברור שתמיד נטעה כאמהות ואף אחת לא מושלמת אז הכי חשוב ללכת עם הלב והנשמה.
מה שחשוב לי להדגיש זה שאם את אמא וקשה לך עם ההרגלים המשובשים של הילד שלך (שינה לא רציפה, אכילה לא נכונה, התנהגות קשה וכו'...) ואת רוצה לעשות שינוי... לא לפחד! אנחנו האימהות וזה מה שחשוב לזכור... אם ניתן לקטנים שלנו לנהל לנו את החיים הם יגדלו להיות מבוגרים קשים ומתוסכלים... אם נלמד אותם גבולות ואהבה עם סמכות, הם יגדלו להיות עצמאיים ובטוחים בעצמם.
כל גישה בדרך לשם נכונה!
הספר שלי:
-
איה צאודקת , יש דברים שמפרעים לי ואני לא יודעת איך לעשות את השינוי , אני לא מפחדת , ואין לי בעיה "לתת לו לבכות" רק אם זה היה עוזר , כי כמה פעמים ניסתי את זה עד שכבר בעצמי כמעט בכיתי וכלום !!!! ( מדברת איתך על חצי שעה של צרחות איומות) ובקשר ללחשת ,קראתי וניסיתי , לא הצלחת ובעלי אמר שהשיטות שלה זה לילדים אנגלים , זה לא עובד על מרוקאים
-
אני אגיד לך משהו ,גם שלי עדיין יונק ,אבל אני מגיל קטן לימדתי אותו להרדם לבד ...לא על הציצי אלא במיטה שלו וגם איתמר לא לוקח מוצץ...
אני חושבת שקודם כל מה שאת צריכה לעשות זה לנתק את הקשר בין ציצי לשינה ...שזה אומר לא לתת לו להרדם על הציצי...אני לא מאמינה בלתת לבכות ,לדעתי זה ממש לא מועיל כי בזה את לא מלמדת אותו שום דבר ,מה שכן יכול לעזור זה להסביר לו שזהו עכשיו אין ציצי והולכים לישון הוא כבר בגיל שיכול להבין וגם אין שום בעיה להרגיע אותו במילים שאת איתו ולא עוזבת אותו תלטפי אותו אם הוא בוכה תחבקי וכניסי למיטה ברגע שירגע ...וככה שוב ושוב עד שהוא ירדם במיטה שלו חשוב להקפיד שההרדמות תהיה במיטה ולא עליך !אין צורך להגיע לצרחות ,תשבי לידו או אפילו שימי מזרון בחדר שלו ותשני איתו כמה לילות כל פעם שהו יקום במקום ציצי תחבקי ותחזירי למיטה ותסבירי שיונקים רק בבוקר או אם את רוצה לעשות את זה בהדרגה ממש אז נגיד תני לו לינוק רק אחרי 4-5 שעות וגם אז תמנעי ממנו להרדם על הציצי ,ברגע שתרגישי שהוא מתחיל להרדם תנתקי ושימי אותו שמיטה שלו ותעשי שוב אותו דבר ליטופים אם צריך גם חיבוק וחוזר חלילה...
לאט לאט תורידי את כל ההנקות בלילה ותגיעי להנקה בבוקר והנקה בערב ...
גם בהמשך לא תצטרכי לישון איתו בחדר זה רק לכמה לילות כדי שהוא ידע שאת לא עוזבת אותו ואחרי כמה לילות שתרגישי שהוא כבר קם פחות תעזבי את החדר ואם רק הוא בוכה וקורא לך תבואי לחדר ותרגיעי אותו בלי להוציא מהמיטה הם מבינים הכל! אצלי מספיק שאני אגיד איתמר תחזור לישון והוא מניח את הראש ונרדם,כמובן שיש לילות שזה לא ככה ,אבל לרוב זה כן... בקיצר מתוקה שלי זה אפשרי ...מה שחשוב זה לא לשבור את האמון שלו בך וכמובן לא לקחת לו את הציצי בבת אחת בלי שתלמדי אותו קודם להרדם לבד!
-
אילה לה לה...
]
-
דידי, אני לגמרי מבינה ומכירה את הביקורתיות שאת מרגישה כי זה לא קל לקבל החלטות שונות מהנורמה כהורה, לכל אחד יש מה להגיד...
כולנו עושות הכי טוב שאנחנו יודעות ומבינות ונקווה שהאהבה שלנו תביא אותנו להחלטות הכי טובות לילדינו...
מאיה (ESKI) ניסחת את זה מעולה...
אני גם לא בעד לתת לילד לבכות, אין טעם... הבכי היחיד שמותר הוא בכי עייפות כזה של נידנוד שנייה לפני שהם נרדמים אבל גם זה קורה בדרך כלל כשאני בחדר מלטפת. אין טעם לתת לילד לבכות כשאת הולכת זה רק מלמד אותו שהוא נשאר לבד ועשוי חלילה לפתח חוסר אמון בהורים- הלכו ולא יבואו וכו'... חבל.
הדרך אותה ניסחת, היא מעולה...
צריך לדבר עם הקטנים, הם מבינים הכל כל כך מהר, אסור לנו לזלזל בהם ולחשוב שהם לא מבינים... אם נסביר שוב ושוב, זה יעביר את המסר...
אכן צריך לנתק כל קשר של אוכל ושינה (ציצי או בקבוק, אותו עניין). אוכלים לפני שינה אבל אז יש כמה דקות רגיעה ואז למיטה... שינה ואוכל הם דברים שונים לגמרי וזה משהו שצריך לעשות מהלידה. גם אם פיספסנו שם, אפשר לתקן בהחלט... כל זמן הוא זמן טוב.
שירה, עכשיו אלייך... תני ללוחשת ניסיון נוסף. הצלחה נובעת מהתמדה ועקביות...
אם תעשי את הדברים שוב ושוב מתוך אמונה והבנה שזו הדרך הנכונה והבריאה, תרגיעי אותו ותהיי לידו, הוא יבין לאט לאט שאין קשר בין ציצי לשינה והוא יבין שהולכים לישון במיטה בשעה מסויימת, הוא יבין, תסמכי עלי! התמדה היא שם המשחק!
עלמה שלנו, אוהבים אותך הכי בעולם!
הספר שלי: