אני,ביתי וההריון - הריון ולידה

ביתי בת 3.6 והיא מאד חכמה ופיקחית .
כאמור אני בשמירת הריון.
יותר כבד לי- אינני יכולה לרוץ עמה בפארק, להרימה לנדנדות, לשבת עמה על הרצפה ולשחק כמו פעם.
מרגישה מידי פעם עייפה ולא מרגישה טוב- כשיש לי עזרה אחה"צ מבעלי, אימי או חמותי- אני נחה במיטה.
בקיצור לא כמו שהיא הייתה רגילה.
היא פתאום רוצה שאני אשכב עמה בלילה במיטה.
היא פתאום צריכה שאני אבוא עמה לעשות פיפי וקקי- דבר שלא היה. גם הגננת אמרה לי שמאחרי חנוכה הסף רגישות שלה עלה- הקטע עם הקקי-פיפי יש גם בגן, מחפשת יותר תשומת לב והם נותנים לה המון.
היא ילדה מאד אהובה מכל הסובבים אותה ומקבלת המון תשומת לב, חום ואהבה.
אנחנו גם מסבירים לה שלאמא יש תינוק בבטן ולעיתים אמא לא מרגישה טוב ועייפה והיא נראית מפנימה.
אך אני מרגישה שבאיזשהו מקום היא 'נפגעת' מכך אולי.
היא לא רגילה שסבתות הרבה באות וגם- כעת שאני בבית קבעתי עם הגננת שפעמיים אני מוציאה אותה ב13:00 (בשביל שלא אצטרך לקום במיוחד ב15:30), פעמיים ב17:00 (שיהיה לי קל יותר ובימים שיותר קשה לי) ופעם ב16:00 ואז גם לא אצטרך לשלם כל פעם כשהיא עד 17:00.
אתמול בעלי החזיר את אימי הביתה והיא פתחה בצרחות שהיא לא רוצה שאבא ילך ולא הרגשתי טוב אז הוא לקח אותה.
לי אישית יש המון יסורי מצפון מכך שאולי היא נפגעת ואתמול היה לי ולבעלי ויכוח בנושא- האם להמשיך באותו קו: סדר יום אותו דבר (ההרדמות עמה נגיד). אני אמרתי לבעלי שהיא צריכה הרבה יותר תשומת לב מברגיל כי מרגישה שכביכול משהו לא בסדר ובעלי אמר שהיא מקבלת מעל ומעבר ושאם נחרוג מהכללים שהצבנו, עם הולדת הבייבי יהיה יותר קשה.