קצת עצוב לי - למי יש עיצה? - הריון ולידה

היי לך , נראה שממש עניין אותך משהו שעדיין נמצא בעיצוב הישן שלנו, אז מה דעתך, אומנם אהבנו אותו והוא שירת אותנו נאמנה הרבה שנים אבל השתדרגנו ואנחנו גם ממש מאוהבות בעיצוב החדש של האתר.
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
הפורומים הישנים סגורים, על מנת לכתוב פוסטים צריך לעבור לפורום החדש
  • מי שלא זוכרת או יודעת שחר גדל אצל אמא שלי. בכל התקופה של הלימודים שלי שהיו עמוסים מאד הוא היה נוחת אצלה במיטה ב6 בבוקר ולפעמים נמצא אצלה גם עד 6 בערב. הוא מאוד קשור אליהם ואוהב אותם וכמובן הם אותו. מאז שעברנו דירה (חודשיים) שחר לא מוכן להתקרב לאמא שלי. עכשיו עוד יותר טוב אבל בהתחלה היה לו נורא קשה עם זה. הנחתי שזה קשור למעבר ואולי הוא מרגיש קצת בגידה כזו מצידם או משהו כזה (ילדים הם הרי אגוצנטרים הוא לא יודע שהוא זה שעבר דירה והתרחק מהם...) אבל הזמן עבר ושחר ממש הסתגל פה יפה והפך מילד לחוץ שהיה פה בהתחלה ופתחת על זה כמה רשורים לילד רגוע ושמח כמו שהיה לפני המעבר. הקטע הוא שזה קורה דוקא עם אמא שלי. לאבא שלי הוא רץ וקורא לו בהתלהבות והכל ואמא שלי - כלום לא מוכן. מיותר לציין שהיא נורא נעלבת. לאחרונה זה כבר הרבה יותר טוב. בשבת לפני שבוע הם היו פה וכל השבת הוא כ"כ נהנה מהם! הלך לשניהם חיבק נישק וכאילו נפתח. אבל כשהם באים באמצע שבוע זה כאילו הוא לא מספיק לעבור את השלב הזה של החסימה כי עד שהוא מצליח הם כבר נוסעים...כשהם באים באמצע שבוע הוא הולך אליה יושב עליה מוכן שהיא תקרא לו סיפורים וכו' אבל זה עדיין לא זה. ביום הולדת שהיה השבוע היא רצתה לתת לו נשיקה לפני שהם הלכו והוא לא הסכים, נדבק אלי ולא היה מוכן. והיא שוב נעלבה. היא נעלבת לא כי היא ילדה קטנה ועושה הצגות אלא כי עצוב לה נורא כי היא מתה עליו ומבחינתה היא בוכה כל יום על זה שהוא לא גר לידה יותר. אתמול דיברתי איתה והיא בכתה לי בטלפון
    תוספת מהממת למשפחה:
8 תגובות
עמוד 1
  • הוא כניראה זוכר לה שהיא לא גרה רחוק ומכיר אותה היטב לדעת מה בדיוק החולשות שלה ואיך להתנהג ע"מ להקשות עליה.
    היא הרי היתה עבורו האדם הכי קרוב אחריכם, הוא יודע איפה ומתי ללחוץ כדי שהיא תרגיש היטב.
    לפעמים שעתיים-שלוש אכן לא מספיקות. גם מניסיוננו.
    אז אולי בנתיים תנסו לעשות יותר שבתות משותפות ביחד עד שהוא יגדל עוד קצת ויצבור לו חוויות חדשות איתה ואז תוכלו להפגש יותר באמצע שבוע....


  • האמת קרה לנו מקרה דומה אבל שאוראל הייתה קטנה יותר ולא ממש הבינה שהיא הייתה בוכה כל פעם שאמא שלי התקרבה אליה.. כמו שזה התחיל פתאום ככה זה נפסק פתאום אחרי איזה שבועיים-שלוש
    אז אולי קצת סבלנות והרבה תשומת לב יעזרו לו, סה"כ הוא גם עבר דירה וגם נכנס לגן זה הרבה שינויים
  • אוי.. ממי זה סיפור כ"כ מוכר לצערי
  • קבלי ממני
    ---------------------------
    שומרני אל מיצר רע
    הגן עלי מכל צרה
    שמור אהוביי ובני עמי,
    ושמור עלי גם מעצמי
  • גם אצלינו זה די דומה!
    וגם שמתי לב שלכולנו יש ילדים בני שנתיים
  • זה באמת הגיל
    ההורים של בעלי גרים בצפון ואנחנו מגיעים אליהם פעם בחודשיים
    וכל פעם הילדים בהלם מחדש והיו בוכים ונדבקים אליי וחמותי דווקא מאוד
    הבינה ואמרה שהם צודקים והם לא מכירים אותי
    היום מוריה כבר גדלה וזוכרת ודביר עדיין קשה מה שנראה לי
    עוזר זה לתת להם לדבר בטלפוון וכל הזמן להגיד תשמות שלהם

מותר ואסור לאכול בהריון והנקה