שבת שלום - הריון ולידה

מעיין חמודה
אנחנו כולנו מזדהות עם הרגשתך.
אמנם קלישאה אבל נכונה- בסוף גם לך זה יקרה.
אני מציעה לך להתרענן מעט, לנסות לעשות משהו בשביל הנפש, להתחזק רגשית, לנוח, לנקות קצת את הראש ואז לחזור לסבב חדש עם תחושות חדשות מרעננות וטובות.
תחזיקי מעמד, אנחנו כאן בשבילך

ממי קבלי חיבוק גדול אין צורך להתאכזב אני מבינה ללבך אבל צריכים להמשיך הלאה ולדבוק במטרה בסופו של דבר כולנו נהיה אמהות
נכון שזה מאכזב מאוד אבל את צריכה להיות חזקה

שבת שלום ובהצלחה יקירה
תהיי חזקה

אירית

אני לא יודעת איזה טיפולים עברת או כמה זמן אתם מצפים אבל

אני יודעת שה' נותן את הכוחות כי עובדה שאנחנו ממשיכות לעבור את כול זה
כול פעם מחדש .
מותר לבכות אבל אסור להכנס לעצבות תדעי לך שעשו מחקר על נשים שעוברות
טיפולים הביאו לחלק ליצנית שהצחיקה אותם ולחלק לא.
החלק שהיה בשמחה היו לו יותר הצלחות .

אז אין ייאוש בעולם כלל!!! ותמיד להיות בשמחה !!!

מאחלת לך מכל ה הצלחה ענקית ושתבשרי לנו בשורות טובות
במהרה

יקירתי... לא יכולתי לעבור לסדר היום עם ההודעה שלך, כן אני מבינה אותך מאוד מאוד.. מאוד..

זה נסיון.. נסיון ארוך וכואב.. אבל נסיון שחייבים לצלוח אותו, פשוט חייבים!

את יודעת מה גיליתי בכל התקופה הזו? את האמונה.. ממש ככה את האמונה, זה נשמע פשוט אבל מסתבר שלא...

החשבתי את עצמי למאמינה, ככה גם תפסו אותו הסביבה שלי, אבל שזה הגיע לביתי התחלתי להצטער, לא הבנתי למה זה קורה לי, רטנתי, כאבתי, בכיתי, התבכיינתי, התפללתי, ציפיתי שזה פשוט יקרה וכל פעם מחדש שזה לא קרה נפלתי לעצבות מטורפת... מבחורה חיכנית, שמחה מלאת שמחת חיים מצאתי את עצמי, עצובה, מכונסת בתוך עצמי, עייפה מהנסיונות והתלאות... ואותה שמחה שאפיינה אותי נעלמה כמעט מכל חלקה טובה בתוככי נשמתי שכאבה וכאבה וכאבה.. והייתי בטוחה עשולמי חרב עליי, את בטח מבינה בדיוק על איזו הרגשה אני מדברת... של כאב עמוק, חד ועצום מני ים...

ואז אחרי שהגעתי כמעט לשאול תחתיות.. העצבות היתה מנת חלקי, לא יכולתי לשמוע איחולים של בקרוב אצלך, לא יכולתי לעמוד מול מי ששאל "נו.. מה קורה איתכם" זה פשוט הרג אותי לאט לאט מבפנים, מבלי ששמתי לב נהייתי פאסימית ועייפה.. מאוד עייפה...

גיליתי פתאום במקום אולי הכי כואב שאני חייבת אמונה, וזה קרה, לאט לאט, קראתי ספרים, שמעתי הרצאות, עשיתי עבודה עם עצמי, למדתי להודות על כל דבר ודבר ודבר שיש בחיי... ככה לימדו אותי כשמודים אתה זוכר את הטוב שיש לך אתה מושך את השמחה אל ביתך.. וממילא ברגע שתתחילי להודות את גם לא תפסיקי...

אז ישבתי עם עצמי למצוא את הטובות שקיימים בחיי, בהתחלה הפאסימיות עדיין שלטה וממש התקשתי למצוא את הנקודות הטבות, אבל לאט לאט.. הם התגלו.. פתאום גילית שהחיים שלי מדהימים! באמת.. נכון יש את העניין הזה של הרצון להביא ילדים.. אבל אני רגע שמה אותו בצד.. פשוט להודות על החיים המקסימים שיש לי!

כל העניין של להודות הפך לגדול יותר ועצום, גם להודות על זה שעדיין לא זכיתי לילדים שאני מחכה להם, זה נשמע מטורף, וקשה מאוד אבל! אני יכולה להגיד שמרוב תודות הצלחתי אולי להבין את קצה החוט של למה ריבונו של עולם מעכב את זה כל כך, הרי כל מה שהוא עושה זה לטובה.. והאמנם אולי כרגע אני לא מצליחה לראות את הטוב אבל אם מתאמצים ומתפללים על זה אז גם זוכים להבין!

אני יכולה לומר לך שאני במקום אחר היום, שלווה יותר ביחס לתהליך, שמחה יותר ומודה יותר, נכון יש עליות וירידות, כי התהליך דורש מאיתנו חוזק נפשי גדול מאוד, אבל המגמה הכללית היא בהחלט חיובית..

אני יכולה להגיד לך שזה הגיע למצב שהזרקתי, שמתי מוזיקה ורקדתי והודתי לריבונו של עולם.. תודה תודה תודה על הניסיון! תודה על האפשרות הזו שנתת לי.. ואני יודעת שכל מעשיך הם לטובה ואני בוטחת בך שתוביל אותי למקום הראוי והטוב!

אני מרגישה שלווה.. מרגישה ששחררתי... וזה יבוא! אני בטוחה בכך במליון אחוזים, זה יבוא בזמן הנכון שלו! זה נכון בצורה מדהימה עבורי ובהחלט נכון גם עבורך!

זה לא פשוט לשחרר ושים את הכאב בחלק של העבר ולהסתכל קדימה ולחייך, זה מצריך עבודה, אבל היא משתלמת ביותר!

ובעזרת ה' שתהיי אמא! את תהיי אמא מדהימה ביותר כי את תהיי בעלת נפש עצומה ומדהימה!

דינה היקרה,
תודה על מה שכתבת, אני מרגישה שהמקום אותו את מתארת, המקום של האמונה וההודיה, הוא המקום אליו אני שואפת להגיע בכל התהליך, אני גם בוכה הרבה וכואבת, התנתקתי...השבוע חברה שקצת התנתקתי ממנה לאחרונה, אמרה לי משפט מרגש מאוד, היא אמרה שבשבילה אני עוד דברים חוץ ממי שכרגע עוד לא אמא, אני כבר שכחתי על עצמי את זה, אני חווה את עצמי כאחת שלא בהריון, למרות שאני עוד הרבה דברים אחרים מהם שכחתי בשנה וחצי האחרונות.
ושוב מצאתי את עצמי בנסיון קשה, אחרי שנכנסתי להריון שהתחיל יפה ואז התפתח להריון מחוץ לרחם...ועכשיו אני צריכה לחזור לכוחותיי מחדש.

מעיין יקרה,
אני מאוד מבינה אותך ואת הקשיים שאת חווה,אני מרגישה שהמילים של דינה מתארות מקום אליו את יכולה לנסות להגיע, לראות ולהרגיש את היש בחייך, אני בטוחה שיש לך...בלי להכיר אותך בכלל...ולהודות, לנסות לתרגל את המקום של האמונה במקום את המקום של הכאב, להתאמן גם אם זה בכאילו...
ולפעמים תרשי לעצמך להיות עצובה, זה גם בסדר..
שולחת לך חיבוקים מחזקים...

שבוע טוב לכלן..
אני קוראת את התגובות שלכן ודומעת מהתרגשות..
ההרגשה של להיות "פגומה" קשה מנשוא , על אף הידיעה הברורה שהיא זמנית.
ברגעים שמודיעים לך שעל אף כל ההורומנים והכדורים והציפיה הזקיקים לא מתפחתים ..
אני מנסה שנה , יודעת שזה לא המון , אבל חיכיתי לזה כל כך הרבה..
כאן אני מוצאת אוזן קשבת, יד מלטפת וכתף להשען..
אני לא יודעת איך אצלכם , אבל אצלי בן זוגי - המקסים - אך יש בו את המוגבלות הזו שיש לכל הגברים.
תודה לכן..
דינה - יאלה כבר לא רוצה לראות אותך כאן!! את נותנת כל כך הרבה כוח לכולן..
אני מבקשת שתעברי לפורום תמיכה הדדית- מהסיבות הנכונות כמובן:)
אני מאחלת מעמקי ליבי שבמהרה תתגשם משאליתנו..
ונפוצה..

ומזכירה לעצמי וגם לכל מי שצריכה תזכורת ,
[size=3]שהשעה הכי חשוכה היא לפני עלות השחר..[/size=3]

שלום לכולן, אני חדשה בפורום למרות שאני כבר כשנה בטיפולים. די ניסיתי לא לדבר על זה עם אף אחד. אפילו לא עם אחיותי או עם אימי.
זה מאד קשה, כולם מנסים לייעץ לי, אולי ללכת כבר להבדק.... אחותי מספרת ששמעה על כדור "פלא" בשם איקאקלומין, ואני רק אומרת שבע"ה יהיה בסדר...
ולא אומרת שאני כבר מזמן בטיפולים והאיקאקלומין כבר רחוק מאד ממני.....
לא חשבתי שיקח לי כ"כ הרבה זמן. .. זה מאד מתסכל...
האחראית בעבודה לא יודעת שאני עוברת את זה....וכועסת על היעדריות לא צפויות...
בכל תחילת טיפול כולי חדורת אמונה ובטחון, אך כשאני מתחילה להרגיש את כאבי המחזור במהלך שבועיים של צפייה, זה קשה...
אשמח לשמוע תגובות/חוויות...
המון הצלחה לכולן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1

מעיינוש, הדמעות שלך מצתרפות לכינרת אחת משותפת שלנו, אני מניחה. תתפללי, תפילות אינן שבות ריקן. אלוקים שומע לנו... ובסוף הכינרת הזו תתיבש, ותתמלא בדמעות של שמחה.
המון הצלחה...