היום... בתחילתו של שבוע 14.. כשאני "קצת" בתוך הרביעי אך עדיין לפני הסקירה הראשונה( ודואגת כמו כל אוטוטו אמא) התחלנו לספר... לעולם על ג'ון ג'ון.
האיש סיפר לחבר הכי טוב שלו..( הטלפון המאושר והברכות היו שוים הכל)
ואני סיפרתי ל2 חברות . מה שמטריד את מנוחתי היא שאני חשה בצרות עיין של אנשים עלי ועל האיש ועל הג'ון שגדל לי בבטן.
אני כלכך לא מבינה למה.
אנחנו לא יותר יפים /חכמים/עשירים מכל זוג שנמצא סביבנו..
ועדיין..
סיפרתי בנוסף למישו מאוד קרוב לי שאני בהריון ( כי נמאס לי ממבטי "השמנת שמת לב?!?!???) והוא אמר שהוא מופתע ומאושר אבל הוא לא יספר לאישתו כי היא נכנסת לדיכאון כל פעם שהיא שומעת על אישה הרה( היא לא יכולה להרות ולזוג 2 ילדים שגדלו לתפארת )
מה ניסגר עם אנשים ( סעמק )
הוא המליץ לי בחום לא לספר לחברה טובה ומשותפת שלנו שהיא עברה לא עלנו סרטן וכרתו לה את הרחם ( אבל היא גם ככה לא ממש בקטע של להביא ילדים לעולם )
הוא אמר לי שהיא בטוח תקנא/ לא תפרגן / ועדיף שלא אספר כי זה לא יעשה לה טוב.
מעבר לזה המליץ לי לחכות עוד כמה חודשים " עד שתצא לך ממש ממש הבטן " ואז תגידי לה שלא רצית לצער אותה..
בא לי לצרוח.
לצער???!?!??
איך אפשר לצער מישי בכך שאתה מספר לה בשורה כ"כ משמחת ומאושרת.
יצירת חיים מתוך אהבה
הרי ברור שאם התחתנו לפני 7 חודשים - הצעד הבא ההגיוני ביותר הינו להביא ילד לעולם
אני כועסת
פגועה
נעלבתי
ואני כלכך מצטערת שסיפרתי לו
ובו זמנית מתלבטת נורא.
לספר לה / לא לספר
מצד אחד היא יקרה לי מאוד
מצד שני..
אני לא רוצה עיין או נאחס ממישו שלא יודע לפרגן..
חבל שסיפרתי בכלל.
הייתי צריכה לחכות ל9 ולומר לעולם...
יותר מדיי בורקס.
