טו בשבט
יומולדת לעצים
לירוק
לפורח
ולאח שלי
רציתי לשתף אתכם ברגע לפני כמה שנים טובות.
זה היה יום הזיכרון.
רגע לפני צפירה.
רגע לפני 14 שנה.
אולי אני אקח אתכם עוד קצת אחורה.
כיתה ח.
הטקס הזה שלכל אחד מתנהל בכיכר ליד הבית.
שם , איפה שנורא עצוב ומקריאים שמות.
גם לנו היתה כזו כיכר ועצב .
היו מליון אנשים.
יום כיפור וערב יום הזיכרון- זה היום של הכיכר.
ככה זה היה גם באותו ערב ארור.
היה צפוף וחם.
ודחפו אותי.
ואני קטנה כזו בתוך כל ההמון עם 2 /..3 חברות.
מביטה באלו שטוב להם.
שנוח להם.
יש להם כיסא!
הם לא צריכים לעמוד.
עינוי.
הבטתי בהם.
וקנאתי.
יאאאאאאאאאלה.
למה לי אין ?
למה אני צריכה להתקע פה ככה.
אני זוכרת שיזהר כהן שר שירים עצובים על הבמה
ואחריו מורים מדקלמים..
ילדים בוגרים וניייר לבן כתוב בכחול
ג'ינסים וחולצות לבנות
אני זוכרת גידור משטרתי.
אני זוכרת שהיה לי לא נוח.
וכניראה שמישו שמע אותי באותו הלילה.
כי
כמה שנים אחרי...
יש לי כיסא.
ולא צפוף לי יותר
ולא חנוק.
חוץ מכשהדמעות מתקעות לי בגרון
כשבוגר בג'ינס וחולצה לבנה מגוהצת
מקריא את השם שם אח שלי.
האח שלי!
ובא לי לצרוח.
אבל אני לא.
ובא לי להגיד סטופ- כדור הארץ.
תעצרו את המשחק הזה.
תחזירו לי אותו.
אבל אף אחד לא מחזיר
ואף אחד לא יודע
שכניראה כשאני מבקשת משאלות שקטות בלב...
הן מתגשמות לפעמים...
דדי מת מושלם.
עם העיניים הכי כחולות
והחיוך הכי מחייך שיש.
עם הכומתא הכי סגולה.
הוא היה קשר"ג
ומפקד לכמה חיילים
ופנטזיה לכמה חיילות ( גילו לי)
ואיש שיחה לכל מי שהיה זקוק .
הוא נפטר בן 25
ביום הולדתי ה23.
והוא היה אח שלי
והאהבה הכי גדולה שהיתה לי.
אהבה אחרת.
יהי זכרו ברוך.
# בשבילי - אין צורך ביום זיכרון. אני זוכרת אותך כל יום.
ואני אוהבת אותך. ואוהב עד מותי. אחי הגדול-קטן
אני מאחלת לי ולבעלי שהתינוק שגדל לנו בבטן יהיה יפה וטוב לב כמוך
רומנטי וקשוב
מבין ומתחשב
אצילי וחכם
ונדיב
כמו שידעתי שאתה ..
וחברים שלך נישארו כדי לספר לי אחרי שהלכת.




