סנדוויץ' עם אבוקדו. - לא קשור לכלום אבל צף לי - הריון ולידה

הייתי עומדת בכניסה למטבח.מתמזגת עם המשקוף הלבן.
משתדלת להיות דני דין. שלא יראה אותי. שלא ישים לב.

הוא היה עומד מכופף מעל הכיור וכמו כשמקלפים תפוח ירוק..היה מקלף בסליל ארוך אחד
את האבוקדו, שהוציא מהמגרה האדומה השלישית.
מפשיט אותו מנייר העיתון,לוחץ עליו בעדינות ופוצח במלאכת מחשבת עד שסליל ארוך בגוון ירוק כהה היה מסתלסל לאשפה.
אחר כך הוא היה מוציא את הגלעין.שוטף. תוקע בו שלושה קייסמים ומכניס לתוך כוס עם מיים...והיידה, מעל למקרר.

עכשיו הוא היה מורח את הגוש הרך השתי פרוסות הלחם השחור.
מורד ת'קשה. עוטף.אפרסק בשקית ניפרדת. וכל התהליך חוזר חלילה...יש לי גם אח שצריך לאכול בבית הספר.

האמת, שנינו לא סבלנו אבוקדו.
אולי בגלל שהיה מתעלל בגלעין ודוקר אותו 3 דקירות ומעניש אותו מעל המקרר,
אין לי מושג.אבל בכל מה שנוגע לאכול את היצירה של אבא- אה-אה! תשכחו מזה!!
לא אנחנו.

הוא הביט בי בעיניים הכחולות הטובות שלו. נו, נו... שלא תאחרי.
רצתי לחדר ולבשתי בזריזות את האוברול ירוק זית וחולצה מגוהצת עם סמל של מנורה.
אחי חיכה לי בכניסה. “ יש חדשות טובות?"- שאל,
ביצה, נקניק, משו???

לא. הורדתי את הראש. אותו חרא.

דדי החל למלמל בשקט כל מני ברכות על אבוקדואים.. עד שהגענו .
בהפסקת עשר ישבתי על הבמה. איפה שעושים ת'טקסים... היה לי חם.
האפרסק נהיה רטוב מהשקית והמפית נדבקה לסנדוויץ' שהיה עטוף ביסודיות.

מאוד אהבתי את אבא והיה לי רע לזרוק את העבודה שלו.
חשבתי איך הוא היה מרגיש, אם הייתי מציירת לו ציור והוא היה זורק את זה כי הצבעים מלכלכים..
נהיה לי רע רק לחשוב על זה.
פתחתי את הפרוסות. אולי קרה נס ודדי קיבל את האבוקדו ואני קיבלתי משו אחר??
אבל הממרח שהספיק להשחיר בשעתיים האחרונות, חייך אליי.
נתתי ביס.
אכלתי לאט.
ביס. ביס.

בכיתה ד', כשיש לך סנדוויץ' עם אבוקדו, לא רק שלא טעים לך.. גם אין לך חברים.

בלילה , כשהלכתי לישון ...ביקשתי מאלוהים שאבא יעשה לי עם שוקולד שחר.
או פיתה עם חומוס,
אבל שוקולד שחר עדיף.אפילו שניים. אני יאכל הכל. אני לא יחזיר.
אבל המלמולים של דדי על אבוקדואים הסגירו את הסנדוויצ'ים של הבוקר.
אל תשאלי איזה פרי יש לנו היום. בננה דבש..):
דדי פתח את תיק האוכל שלי ושלו וזרק את השקית בשדה ממול הבית ספר.
אני אדאג לך היום! תסמכי עלי.
בשעה עשר, כשצלצל הפעמון .. הוא כבר חיכה לי בפתח.כולם הסתכלו.
כי אפילו שיש לי סנדוויץ' עם אבוקדו יש לי אח בלונדיני יפה יפה עם עיניים כחולות וטובות כמו של אבא- ולאף אחד אחר חוץ ממני – אין!
טוב, לא כזה יפה בכל אופן..
הוא חייך והושיט לי שקית.
בלי פרי. בלי מפית.ככה. סנדוויץ' עם הקשה וממרח שוקולד שחר.
החלפתי עם דורון, אמר, והיד שלו היתה מושטת עדיין..
קחי. אמר והלך מרוצה מעצמו.
כולם היו חברים שלי באותה הפסקה שבאותו יום,
כי גם היתה לי פרוסה של שוקולד
וגם כי היה לי אח בכיתה וו הוא היה בלונדיני ועם עיניים כחולות.
אבל משו לא היה מושלם.
זה לא היה טעים לי כמו שציפיתי
היה חסר שם משו.
היתה חסרה שם מפית. וצומת לב.
והאהבה של אבא

( אבא שלי. אני אוהבתותך הכי בעולם)