אימהות לילדים עם משקפיים. - הריון ולידה

אויי מתוקה,
אני מזדהה איתך, ומחייכת בו זמנית. הבן שלי (ממש היום בן 16

הבת שלי גם אם משקפיים מלפי חודשיים בגיל שלוש ווחצי
מספר 3.5 וצילינדר 5 ממש גבוה
אני נורא פחדתי מבחינה חברתית גם
שלא יצחקו עליה, את יודעת אך זה ילדים
אבל ילדי הגן והגננות קיבלו אותה ממש יפה

דינה

תן חיוך הכול לטובה :)

אני לא סתם חרדתית. אחי הרכיב משקפיים מגיל 4 והוא עד ביום (כבר בן 22) זוכר כמה קשה היה לו (לא יכל להירשם לחוג כדורגל, טניס, שחיה, ג'ודו כי אף אחד לא רצה לקחת אחריות) ולא יכל לעשות דאווינים כמו החברים שלו עם משקפי שמש, קשה להכנס לים/בריכה ובכלל, הוא היה חשוף ללעגם של ילדים.
אמנם הוא היה ממש עיוור, בלי משקפיים הוא לא יכל לזהות מי עומד מולו, אבל הזכרון הזה מאחי הקטן שסבל מאוד מקשה עליי.

אני חייבת להצטרף לדיון הזה. אם את חושבת שהיית בשוק בגלל משקפיים בגיל 3, מה אני יגיד על השוק שאני חטפתי בגלל ביתי. כיום היא בת שנה.
היא נולדה עם פזילה בעין אחת. בגיל 9 חודשים גילו שבתוך העין הזאת נשארו שרידים מהתקופה העוברית שגרמו לפזילה ולקאטארקט והיא עברה ניתוח דחוף כדי להוציא את השרידים, ולהחליף עדשה. היא מקבלת 4 פעמים ביום טיפות מ 2-3 בקבוקים שונים + צריכה מעכשיו להרכיב משקיים עם מספרים הזויים
צריך רק לחייך!

לא יכולה לעזור לך בנושא הזה,אבל אם את לא בטוחה בקשר לבדיקה שנעשה לבן שלך, היתי פונה לחוות דעת שניה כדי להיות שקטה.

היי בנות, אני חדשה כאן.
הנושא נגע לליבי ובפרט התגובה של אילנה ז.
אני באותו סרט...
ביתי המדהימה נולדה עם קטרקט מולד PHPV (כלי דם עובריים שמגיעים בזמן ההריון מהמוח אל הרישתית ומשם אל העדשה ובשלב מסוים נמסים אצלה בעין ימין לא נמסו - העין הפסיקה להתפתח בשלב מסוים - מה שיצר עכירות קשה מאד - ועין טיפ טיפה יותר קטנה - רק הצבע של העין - לא חיצונית).
גילניו את זה בגיל יומים. היא נותחה בגיל חודשיים וחצי (קצת מדי מאוחר).
בניתוח הוציאו לה את העדשה העכורה וניקו את כל שאר העכירות שהיתה שם. בנוסף הרופאים היו ספקטיים מאד לגבי הראיה. הם לא הצליחו לראות בשום אופן את הרישתית - הם פחדו שאין שם דבר כזה מה שבודאות לא נותן סיכויים לראיה.
תודה לאבא הטוב שבשמים הניתוח הצליח והיא רואה.
בניתוח לא הכניסו לה עדשה חילופית בגלל הגיל. תעבוד בעזרת ה' השתלה בעוד שבועיים.
בנתיים החל בגיל שלושה חודשים היא מרכיבה עדשת מגע קשה! (כמו של מבוגרים)(-14!). ובנוסף אנחנו סוגרים לה את העין השמאלית שברוך ה' תקינה לחלוטין ורואה 6*6 למשך 4 שעות ביום.
העבודה עם זה קשה ביותר. החל מלהרכיב לה כל בוקר את העדשה ולהוציא אותה כשהולכים לישון - וזה לפעמים נופל מהעין, זז בתוך העין, נעלם וכו' ועד להלחם איתה שלא להוציא את הפלסטר.
אבל הכל הכל שווה בשביל הראיה שהיא קיבלה בחזרה במתנה מאלוקים הטוב.
עם כל זה היא מדהימה, יודעת לספר לכולם בגאווה שרק לה יש עדשה. יודת להבחין עם יש לה עדשה או שהיא נפלה וכו' ובנוסף לאחרונה מספרת לכולם שבעזרת ה' עושים לה ניתוח ובניתוח הרופא ישי לה עדשה בעין והיא תראה יותר טוב...
ולסיום, עצתי לך נועה יקרה שתקחי את העין בקלות וזה מה שתשדרי לילד וזה מה שהוא ישדר אח"כ לסביבה וכך יהיה לו קל יותר להתמודד עם זה.
בהצלחה רבה.

"תחשוב טוב יהיה טוב"

תודה לאבא שבשמיים. אני רואה שאנחנו באותה הסירה. השרידים העובריים שציינתי קודם זה כלי הדם שציינת. אצלנו ראו את העדשה אבל פחדו מעין עצלה.
כיום היא רואה קצת יותר טוב אבל תמיד אפשר יותר....

הפלסטר שאת שמה לה על העין - איזה סוג? לי פשוט המליצו על פלסטר-רטייה נושמת והיפואלרגנית שממש אהבתי של נס מדיקל.

מהיכן את בארץ? אני מבאר שבע.
צריך רק לחייך!

בס"ד
היי

לבת שלי אין משקפיים (בלי עין הרע- למזלה)...אבל-
בתור משקפופרית ותיקה עם בעיות של צילינדר גבוה ועדשה שהיא זכוכית מגדלת- אני מבינה אתך מאוד...
אחי הקטן (היוםן בן 23) עבר סרט דומה למה שאת מתארת- הייתה לו עין עצלה ומשקפיים מגיל 3 (בנוסף לזה שהוא ממש נמוך- 1.67 כיום)- אז אנירוצה לעדכן אותך שהילד הזה עם כל המוגבלויות שלו הוא בעצם היה "הברווזון המכוער" והיום הוא חתיך (ותמיד היה חמוד)- צריך משקפיים רק למחשב (כי אימא שלי ממש הייתה קשוחה לגבי עניין הרטיה- זה מאוד חשוב!), ולמרות שהוא נמוך כל שני וחמישי יש בחורה אחרת שמחזרת אחריו...
אני יכולה לומר לך שאל תדאגי- אם את חושבת שאת מעדיפה חוות דעת נוספת- לכי על זה...
אבל בכל מקרה- השד לא כל כך נורא...ולפעמים הרופאים אומרים תחזיות קצת שחורות ובסוף דברים מסתדרים... תטפלי בו היטב, אבל תשדרי לו שהוא הכי יפה בעולם ושאין שום דבר חריג במראה שלו. תשתפי גם את הגננת...
אני מקווה ששאבת עידוד מדבריי ודברי האחרות כאן
כל טוב והעיקר הבריאות

פיצפיצון יפה שלי...

הי אילנה,
אני מאזור ירושלים.
אני משתמשת בפלטר של חברת אורטופד, רטיה נושמת. אבל גם נופלת די מהר אם היא מזיעה ובוודאי כשהיא מנסה להוריד את זה וגם מצליחה בגדול.
המהממת הקטנה מבקשת רשות להוריד, אבל גם כשאני אומרת לה "עוד לא" היא מורידה...
איך אתם מתמודדים עם הפלסטר, היא מסכימה לעסק?
אגב, מי אבחן שיש לה קטרקט בעין, ואיך רק בגיל 9 חודשים גילו את זה ולא קודם? לא ראיתם שם דבר מוזר בעין?
אצל הבת שלי כבר בגיל יומיים ראיתי שיש חלק לבן באישון. אומנם בהתחלה רק אני שמתי לב לזה וכולם אמרו לי שאני מדמיינת כי זה באמת היה נראה כאילו הבזק של אור על האישון אבל ככל שהיא גדלה ראו את זה יותר, בפרט בחושך - ראו אישון לבן כולו זה היה מאד מפחיד ומאד ברור שיש לנו בעיה.
אבל ברוך ה' אנחנו כבר אחרי.
בעוד שבועיים היא עוברת ניתוח השתלת עדשה ואני מאד מקווה שהחלק של העדשה יהיה מאחורינו. מה שכן עכשיו כשהיא עם עדשה אף אחד בעולם לא רואה, או שם לב שיש לה בעיה כל שהיא בעין, רק כשהיא עם הפלסטר....
"תחשוב טוב יהיה טוב"

קודם כל השובבה שלי מורידה את הפלסטר ברגע שאני סובבת את הראש. שום צרחות של "לא" לא עוזרות. אפילו הבן שלי מלשין עליה כשהיא מורידה. דרוש לכך פחות משנייה בשביל להוריד. זה מלחמה ממש. הפלסטר הזה מחזיק מעמד בהתאם למצב הרוח שלה. בעיקרון הוא אמור להיות עליה רוב שעות היום.

בעלי כמעט מההתחלה ראה אצלה פזילה, פנינו לטיפת חלב ואמרו לנו שעד גיל חצי שנה זה נחשב לבסדר, אבל אחרי גיל חצי שנה צריך לבדוק את זה. הם לא כך כך ראו את זה, אבל אנו ראינו בתמונות היתה לה פזילה וכאשר היתה מביטה כלפי מעלה היו רואים. אחרי שראינו שבגיל חצי שנה עדיין יש לה פזילה, קבענו תור לרופא עיניים בגיל +8 חודשים. בהתחלה גילו לה רק את הקאטארקט. לאחר ביקורת חוזרת לאחר שבוע אצל רופא מומחה גילו לה את כלי הדם בעין שנשארו עוד מהתקופה העוברית. והיא הייתה צריכה לעבור ניתוח כדי שלא תהייה לה עין עצלה. אבל בזמן שבו היה אמור להתקיים הניתוח הייתה שביתה ורק בגיל 9 וחצי-10 חודשים היא עברה את הניתוח.
בניתוח חתכו לה את כלי הדם והחליפו לה את העדשה.

הכי מוזר שלאחר הניתוח יצאו כל הרופאים שטיפלו בה ואחת (כניראה שרופאה או סטאזרית) ניגשה אליי ואמרה שזה היה מעניין, אני הייתי ככה
צריך רק לחייך!

עד לפני 4.5 חודשים גם היא היתה מורידה את זה כמעט בכל רגע אפשרי.
לפני 4.5 חודשים ילדתי ובגלל שהייתי בחופשת לידה היה לי את כל הזמן שבעולם להתמיד עם הפלסטר היא פחות הורידה והיתה עם זה יפה 4 שעות - זה מה שאנחנו צריכים נכון לעכשיו.
אבל עכשיו, אחרי שחזרתי לעבודה (כבר יותר מחודש) והיא נמצאת איתי פחות זמן - ממילא פחות מתמידה עם זה היא משתדלת לנסות להוריד את זה.
אבל עם הכל, אני מאד! מקפידה לשים לה את זה. כמה שיותר. ככל שיותר נשים השיפור בעין יהיה טוב יותר והיא כבר ירדה ממספר -16 ל-14 שזה אומר שהיא רואה הרבה יותר טוב.

אצלינו בניתוח של הקטרקט היו כל הרופאים של המחלקה כולל פרופסור כימו - ממוחה לרישתית - בגלל שהיה חשש שיש גם בעיה עם הרישתית. כשהרופאה יצאה החדר הניתוח היא אמרה כך: "יש לכם ה' גדול בשמים, הילדה שלכם תראה".
עד היום, כל פעם שאנחנו מגיעים לביקורת - ואנחנו באים די הרבה (היא עברה גם ניתוח פזילה בגיל 10 חודשים) וכשנמצאים אצלה סטודנטים היא אומרת: "אתם זוכרים שסיפרתי לכם על המקרה של 'קטרטק מולד PHPV' הנה הילדה הזו".
פשוט זה מקרה נדיר למדי ומענין מאד, מה גם שאצלה הם כמעט לא נתנו סיכויים לראיה וברוך ה' היא רואה.
אגב, איפה ניתחתם אותה?
אנחנו ניתחנו בעין כרם אצל ד"ר יהלום המדהימה.

"תחשוב טוב יהיה טוב"