טוב....אז סיפור הלידה שלי + משהו עצוב ששמעתי - הריון ולידה

אז ככה הגעתי לשבוע 41+3 והיה לי ממש קשה ביום שישי בבוקר הלכתי למוניטור למעקב ובמהלך המוניטור הרופא הלך למקרה חירום ו"שכח" ממני האחות אמרה שהיא רואה קצת האטה בדופק ושרופא חייב להחליט ולכן ליסוע למיון אחרי המון התלבטויות החלטתי ליסוע במוצ"ש רציתי לעבור את השבת בבית עם הבן שלי...
אבל ב 2 בלילה התחילו לי צירים ולא הייתי בטוחה שזה צירים (כי זכרתי בערך את הצירים מהלידה הקודמת והם היו הרבה יותר רציניים). הם לא היו סדירים ולא ממש כואבים בסביבות 4 קמתי להתפנות ורציתי לחזור לישון ופתאום הרגשתי שאני שוב צריכה להתפנות וראיתי דימום הערתי את בעלי והוא אמר לי להתלבש והלך לקרוא לאמא שלו שגרה בסוף הרחוב לשמור על הקטן כשהוא חזר התחילו לי ממש כאבים ונסענו כל הדרך צעקתי ובכיתי כי כאב לי בעלי נסע כל הדרך על 160 בערך וכשהגענו יצאתי מאוטו והרגשתי שאני בלידה וממש הרגשתי את הראש בחוץ מהר עלינו ורצו לחבר אותי למוניטור ואז אמרתי שאני יולדת בדקו ובאמת היא הרגישה את הראש מהר המיילדות רצו איתי לחדר לידה והזעיקו רופא כי היה ירידה בדופק הרופא אמר לי ללחוץ פעמיים והבונבון הקטן היה כבר בחוץ ממש הרגשתי אותו יוצא
הוא יצא תוך 10 דקות מהרגע שהגענו ואני עדיין לא מעכלת שזה היה כ"כ מהיר המיילדות היו עם התינוק ופתאום הרגשתי צורך לדחוף דחפתי והשיליה יצאה לבד בקיצור ממש היתה לי חוויה מתקנת מהלידה הקודמת שהיתה יחסית קלה אבל עם זירוז. התינוקי בונבון ומתנאלי שלי ממש דואג לו עדיין לא ממש מרגישים את הקינאה... מתי היא באה?
בנות פתאום שמתי לב שזה יצא ממש ארוך אז תודה למי שקראה עד פה

ועוד משהו קטן לפני יומיים קרובת משפחה שלי ילדה תינוקת ללא רוח חיים והיא ממש שבורה אז אם מישהי מכירה סיפור דומה שהאמא יכולה לדבר איתה ולנסות ל"עודד" עד כמה שניתן במצב כזה אני אשמח לקשר בינהם.