אני זקוקה לייעוץ בקשר להתנהגות - הריון ולידה

וואי.....זה ממש קשה מה שאת מתארת......

אין לי הרבה ניסיון בזה, למזלי, אבל במקרים גרועים כאלו - אני פשוט הולכת ממנה ומחכה שתירגע. לדבר אליה בלחש, כדי להכריח אותה להפסיק לצעוק.

זה סיוטטטטטט - אני ממש מקווה שזה יעבור מהר, כל יום כזה משאיר את ההורים עם הלשון בחוץ
המסנג'ר שלי: [email protected]

אני גם חושבת שעדיף פשוט להתעלם ממנה באותו רגע והיא תירגע... אם נמצאים בבית כמובן....
בהצלחה!

להתעלם מתי?

כשהיא זורקת באותו רגע צעצועים?
או להתעלם אחרי שהערנו לה והיא משתטחת וצורחת
?

מה דעתכן?
כי אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא
נשיקות לירון וגאיה

היי,

אצל ילדים הכל נורא דרמתי.
אם משהו לא קורה כפי שהם רוצים, אז הם בוכים מכל הלב,
משתוללים, ופה בעצם המבחן שלנו. אם אנחנו נבהלים מהבכי,
ומגיבים בוויתור, הילד עושה את ההקשה וממשיך בהתנהגות הזאת.

אם לא עושים מה שהיא רוצה באותו רגע והיא מתחילה להשתולל,
להסביר בטון רגוע למה זה לא מתאפשר, בהיגיון, לא להתרגש מהצעקות שלה,
אבל להבין את הבכי שלה לדוגמא:
"אני מבינה שאת נורא רוצה לצאת החוצה אבל עכשיו כבר מאוחר ואי אפשר. "
אם היא ממשיכה להשתולל להגיד שוב בטון רגוע,
"אני מבינה שקשה לך אבל אם תבכי זה לא יעזור"
וזהו.
היא תירגע.
לא לנהל איתה משא ומתן כדי שתפסיק לבכות.
לא להציע לה דברים או ממתקים כדי שתירגע.
הבכי הוא בחירה שלה.

אם היא בוכה כי היא לא מצליחה להשחיל או משהו כזה,
גשי אליה ותציעי לה עזרה. אם היא לא רוצה חכי שהיא תירגע ואז תחזרי למה שעצבן אותה ותעזרי לה.

לא לפחד להיות אסרטיבית אפילו שהיא בוכה,
להגיד הרבה משפטי הבנה ותמיכה אבל לא לוותר,
"אני מבינה שאת נורא רוצה שוקולד,
אבל תיכף אוכלים ארוחת ערב"

עכשיו אתם נכנסים לתקופה של "מלחמת כוחות"
אם תוותרו לה, או תיבהלו ממנה או מהבכי שלה
זה לא יעבור.

תמצאי דרך לתת לה לרדת מהעץ בלי "להשפיל" אותה,
כלומר למצוא איזה שביל אמצע שמקובל עלייך ועליה והוא לא וויתור שלך.
למשל אם היא רוצה שוקולד, ואת לא רוצה עכשיו שהיא תאכל את יכולה להגיד לה אחרי האוכל,
או לתת איזה פיתרון אחר.
אבל לא מעמדת של ניהול מו"מ אלא מעמדה של אסרטיביות.

כשהיא בוכה ונכנסת להתקף של קוצר את יכולה לחבק ולנשק בלי לוותר...
את יכולה להגיד לה כמה את אוהבת אותה, ושאת מבינה שקשה לה אבל עדיין לא לוותר.
אל תתני להתקפים לשלוט בך.

והכי חשוב-
כל שיפור הכי קטנטן שלה, לשבח בטירוף!
איזה יופי איזה ילדה טובה, איך הפסקת לבכות מהר,
איך התגברת,
אפילו שהיה לך קשה התגברת לבד,
וכו'.
גם אם אין שיפור תחפשי בכוח שיפורונצ'יק קטן
ותשבחי אותה. זה עובד יותר טוב מהכל!

חפרתי וחפרתי,
מקווה שזה עזר!!
[./]

חד משמעית : להתעלם ולהיות אסרטיבית!

שתדעי שקורה לי דבר דומה עם רון, כשהיא לא מקבלת מה שהיא רוצה או שאני מורידה אותה מהידיים היא דופקת את הראש בריצפה!
אני מכירה את התופעה, אבל זה לגמרי לא אופייני לגילה.

אני מסובבת את הראש והולכת! מתעלמת לחלוטין והיא מפסיקה לבד.

אני מסכימה לגבי הלא להתרגש- פחות מסכימה לגבי ההתעלמות...
ילד שפוגע בעצמו- זה לדעתי דבר מסוכן וצריך לעצור את זה בזמן- גם אצלנו זה קרה ובגדול.
לגבי זריקת הצעצועים- אני אכן חד משמעית- כל צעצוע שנזרק נלקח והועבר להיות על/בתוך הארון- זה לדעתי מעביר מסר שאם אתה לא יכול לשמור על המשחק ולשחק איתו יפה אתה לא יכול לשחק איתו. ואחרי הרבה זמן- שבועיים נגיד להחזיר אותו- עדיף כ"פרס" על התנהגות טובה כמו שציינה זוהר.

לגבי התקפי זעם- אצלנו אני כן שלחתי לחדר אבל איתי. הילד מורחק מהסיטואציה ואני לידו עד שירגע- שוב כי אצלנו הוא פגע בעצמו. לא מחבקת, לא מדברת, אפילו לא יוצרת קשר עין אבל שם בשבילו ותומכת בו בעצם השהייה שלי.
אני חושבת שזו גישת ביניים ובשבילנו היא עבדה טוב. עובדה שהיום כשהוא מתנהג לא לעניין, או נסער מריב עם חבר הוא לבד הולך להרגע בחדר ואז חוזר- אז ככה שזה נהפך למקום להרגע ולא מקום לעונש, וזה נכון בעיני כי החדר שלך הוא לא מקום שאתה רוצה שיקבל אסוציאציה שלילית.

חוץ מזה- אני חושבת שכדאי לראות אם יש דברים שאת מזהה שעוזרים לה "לרדת מהעץ" ולהרגע איתם לבד וחשוב שהיא תדע להשתמש בהם. אצלנו זה היה בקבוק/ כוס מים, זה יכול להיות שמיכה אהובה או צעצוע שהיא קשורה אליו. זה מאד יעזור לה ולכם כשההתקפים לא יהיו בבית ולא יהיה שם את החדר שלה.

בקיצור- אל תתרגשו, לא כולם אבל הרבה עוברים את זה, זה כמה רעיונות שתצטרכי איתה לבדוק מה מתאים לכם

זוהר ואת אומרת שאת חפרת?

אז קודם כל אני רוצה לנחם אותך שזו תקופה שעוברת
עכשיו זה יחסית חדש לכם ודי מלחיץ אבל זה יחלוף...
אנחנו חוווים את זה עם עמית ושקד ביחד וזה הכי קשה בעולם אבל למדנו להתמודד איתן...ברוב הפעמים שהן זורקות דברים או נזרקות על הריצפה אנחנו מתעלמים מהן עד שהן נרגעות ואז מבקשים מהם להרים את מה שהעיפו..
הכל מותנה בסנקציות שליליות וחיוביות תלוי במקרה..
כל עוד הילדה עושה משהו שלא מסכן את חייה תתעלמי...ותוך כדי זה תתמידי לפרגן לה גם שהיא עושה דברים טובים
בהצלחה

תודה לכולכן

ממש לא חפרתן
להפך מאוד נהניתי לקרוא ואף קראתי מספר פעמים

אפילו הקראתי לבעלי ונתחיל ליישם..נקווה לשיפור

כי אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא
נשיקות לירון וגאיה