צריכה עזרה בחינוך / גבולות פלייייייייייז - הריון ולידה

היי לך , נראה שממש עניין אותך משהו שעדיין נמצא בעיצוב הישן שלנו, אז מה דעתך, אומנם אהבנו אותו והוא שירת אותנו נאמנה הרבה שנים אבל השתדרגנו ואנחנו גם ממש מאוהבות בעיצוב החדש של האתר.
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
הפורומים הישנים סגורים, על מנת לכתוב פוסטים צריך לעבור לפורום החדש
  • ירין מתעלל בי (ורק בי) פשוט ונמאס לי מהעימותים איתו !
    אני לא יודעת למה, אולי המהפך שאבא שלו היה איתו כל הזמן , ועכשיו אני איתו בבית והאבא "נעלם"... תכלס ירין כמו כל ילד חווה התפרצויות זעם .
    לא תמיד, אבל מספיק כמה פעמים ביום ואני מתחרפנת!
    ורק אצלי זה ככה ! עם אבא שלו הוא מלאך קטן!
    ועל מה? על דברים קטנים !
    "ירין בוא לאכול" - אם לא בא לו - הוא מיד יפרוץ בבכי וירקע ברגליים , הוא אפילךו לא יגיד לי "לא" - מיד צרחות .
    "ירין לא לעמוד על הכסא אתה עלול לפול"
    "בוא נשים לך גרבים כי קר על הרצפה"
    "אמא לא יכולה להרים אותך בידים - יש לי מלא שקיות "
    כל אלו גררו השטתחות על הרצפה וצרחות של 15-20 דקות!!
    אני מתה מזה , זה מטריף אותי! אז בהתחלה אני מנסה להבין מה הוא רוצה ולמה ולמצא פשרה, משזה עולה בתוהו אני מתעלמת , הולכת לנשום אויר בחלון , (וזה כמובן כדי לא לצרוח עליו את נשמתי) ,אחרי כמה דקות אני מנסה שוב להגיד לו שזה לא נעים לי איך שהוא מתנהג (והוא שם עלי פס או מנסה לצרוח חזק יותר)
    קיצר סצינה.... היו פעמיים שגם צרחתי עליו חזרה . הוא גמר אותי !
    למה , למה , למה הוא עושה את זה רק לי???????????????
    למה רק לאחרונה? מה השינוי???????? מה לעשות? בעלי אומר לי - גבולות גבולות,
    אבל איך??מה להגיד לו? איך לעשות את זה?
16 תגובות
עמוד 1
  • הכל מוכר!!!!!
    ומדהים שזה בדיוק כמו הנקודות שציינת!!!!
    מילה אחת : ת ת ע ל מ י!!!!
    ואז הוא יקלוט שכל ההשתטחויות והצרחות למינהם לא יעזרו לו.....
  • מה שאני עושה זה כשהוא עושה את זה מסבירה את עצמי בשקט ובסבלנות למשל "יונתן, אני לא מבינה שאתה בוכה, אם אתה לא רוצה לאכול לא צריך או אני מצטערת אבל אני לא יכולה להרים אותך" ואח"כ אומרת לו "אם אתה רוצה לשחק איתי/לאכול אז אתה מוזמן לבוא כשתסיים לבכות" והולכת ממנו
    יעל, אמא של יונתן
  • תודה לכן
    גם אני אומרת את הדברים האלו או מתעלמת אבל הוא ממשיך לצרוח
    והכי נורא זה שאני יוצאת משלוותי ואילו בעלי - לא.
    אותי זה גומר , בין אם אני אראה לירין את זה או לא.
    השאלה איך אני מצמצמת את ההתפרצויות ההאלו איתי? או מקצרת את זמן הבכי?
  • כמו שכבר אמרתי לך...תתעלמי!!! זה יחלוף לבד ברגע שהוא יראה שאת לא מתייחסת לבכי ולרקיעות שלו
  • פנינוש, גם לינוי די אוהבת להתעלל בי רגשית
  • נטלי אז אני לא לבד אה??
  • כמה שזה מוכר
  • מוכר!

    גאיה וקורן שלנו


    []
    []
  • אני מנסה להרגיע אותה בתחלה ואם זה לא הולך אז מתעלמת...
    פעם פעמיים שלוש היא קלטה שבכי לא יעזור לה.
    היום היא יודעת שאם אני אומרת מילה זו מילה ואם היא תתחיל לבכות אני עוזבת אותה אז היא מפסיקה ברגע שאני מתעלמת ממנה.



  • גם אצלנו בדיוק אותו סיפור ... אין הרבה מה לעשות
  • אני לוחשת....אני מדברת איתו ממש בלחש ומנסה להסביר למה אני לא מרשה, ככה הוא שותק כדי לשמוע אותי
  • מקווה שיעבור במהרה
  • תודה
  • חשוב לשדר רוגע כשהוא עושה את זה
    לדבר איתו ולהציע לו אלטרנטיבה אחרת-במקרה שהוא רוצה משהו ולא מקבל
    ואם זה לא עוזר אני הייתי מתעלמת מההתנהגות הזו

    אמא לשני מלאכים


  • ועוד משהו... ציינת פה שאת יוצאת משלוותך ובעלך לא, נכון? אז זו בדיוק הנקודה! מישהי נתנה לי פעם טיפ מצויין ואמרה לי "תתנטרלי" כלומר- באמת אל תתעצבני, ולא סתם, תחליטי שאת מנטרלת את עצמך מזה ולא נכנסת לרגשות כלשהם (כדוגמת כעס עצבנות וכו') כי הם באמת יודעים לקרוא אותנו גם כשאנחנו חושבים שאנחנו מצליחים להסתיר. תשמעי, ניסיתי, התנטרלתי- וזה עובד! כי אני כנראה משדרת באמת אדישות והוא רואה שזה לא מזיז לי.
    וגם לגבי הצבת גבולות, פעם כשהייתי אומרת "לא" (על עוד עוגיה למשל, לפני ארוחת ערב) הוא לא היה שם על ה"לא" שלי, והיה משתטח....ואז חפרתי ביני לבין עצמי וגיליתי שאני בעצמי לא לגמרי החלטית ובטוחה לגבי ה"לא" (כי מסכן, הוא סה"כ רוצה עוד עוגיה...) ואז כשהפנמתי שזה לטובתו, שעדיפה ארוחת הערב על זה שיתמלא מעוגיות, וכשאני עצמי הייתי שלמה עם ה"לא"- נדהמתי לגלות שהוא לא מתווכח איתי בכלל!
  • הי,
    אני אענה לך לטוב ולרע...
    אני מדגישה איתו חוויות ודברים טובים, וקשוחה במצבים הלא טובים:
    ז"א- מצד אחד כדאי לבדוק למה עם אבא זה לא קורה? את יושבת ומשחקת איתו? ממש מתמקדת רק בו? אולי משעמם לו והוא הבין שככה הוא מטריף אותך ומושך תשומת לב? אני חושבת שברגע שיהיו לך "כלי נשק" טובים כאלו- יהיה לו מה להפסיד ויהיה יותר קל לומר לו- "אם אתה רוצה ששוב נבשל במטבח שלך/נשחק ברכבת/ נבנה את החצוצרות אתה לא יכול להתנהג ככה כי זה ממש לא כיף לי"

    מצד שני- אם ההתקף בכי/נודנקיות לא עובר אחרי 5 דקות של התעלמות אני לא משאירה את זה ברמה הזאת של התעלמות ואצלי הילד הולך לחדר שלו, הוא לא יכול להתנהג בבית כמו שהוא רוצה- כמו שאני ובעלי לא יכולים. לא מקובל אצלנו מצב שאנחנו נרצה לאכול יחד ארוחת ערב ובגלל שלא בא לו הוא יעמוד ויבכה ואני אצטרך לבלוע תוך כדי התעלמות. אני יודעת שזה נשמע אולי קשוח, אבל ככה זה עובד אצלנו.
מותר ואסור לאכול בהריון והנקה