ירין מתעלל בי (ורק בי) פשוט ונמאס לי מהעימותים איתו !

אני לא יודעת למה, אולי המהפך שאבא שלו היה איתו כל הזמן , ועכשיו אני איתו בבית והאבא "נעלם"... תכלס ירין כמו כל ילד חווה התפרצויות זעם .
לא תמיד, אבל מספיק כמה פעמים ביום ואני מתחרפנת!
ורק אצלי זה ככה ! עם אבא שלו הוא מלאך קטן!
ועל מה? על דברים קטנים !
"ירין בוא לאכול" - אם לא בא לו - הוא מיד יפרוץ בבכי וירקע ברגליים , הוא אפילךו לא יגיד לי "לא" - מיד צרחות .
"ירין לא לעמוד על הכסא אתה עלול לפול"
"בוא נשים לך גרבים כי קר על הרצפה"
"אמא לא יכולה להרים אותך בידים - יש לי מלא שקיות "
כל אלו גררו השטתחות על הרצפה וצרחות של 15-20 דקות!!
אני מתה מזה , זה מטריף אותי! אז בהתחלה אני מנסה להבין מה הוא רוצה ולמה ולמצא פשרה, משזה עולה בתוהו אני מתעלמת , הולכת לנשום אויר בחלון , (וזה כמובן כדי לא לצרוח עליו את נשמתי) ,אחרי כמה דקות אני מנסה שוב להגיד לו שזה לא נעים לי איך שהוא מתנהג (והוא שם עלי פס או מנסה לצרוח חזק יותר)
קיצר סצינה.... היו פעמיים שגם צרחתי עליו חזרה . הוא גמר אותי !
למה , למה , למה הוא עושה את זה רק לי???????????????
למה רק לאחרונה? מה השינוי???????? מה לעשות? בעלי אומר לי - גבולות גבולות,
אבל איך??מה להגיד לו? איך לעשות את זה?