היי

קודם כל תודה לכולכן על כל הברכות, ה-SMSים, הטלפונים

ממש ממש ריגשתן אותי עם כל החום

אז ככה:
יום שני אחר הצהריים נסעתי לקחת את כרמלי מחברה שחגגה יום הולדת, שמתי לב שפספסתי את הכתובת והתכוונתי לעשות סיבוב פרסה, חיכיתי שהמשאית מאחוריי תעצור ותתן לי להסתובב, בדקתי טוב את התנועה והתחלתי, רוכב אופנוע עקף את המשאית במהירות ולא שם לב שאני באמצע פרסה והתנגש בי בצד.
הגיע אמבולנס, התעקשו לפנות אותי לבדיקה למרות שלא קיבלתי שום מכה.
התעקשתי לנסוע לאיכילוב ולא לוולפסון על כל מקרה כי שם התכוונתי ללדת...
הגעתי למיון, לקחו לי בדיקות דם, מוניטור שהראה על צירים קלים, אולטראסאונד שהראה שהגברת במצג ראש, העלו אותי למחלקה להריון בסיכון ללילה להשגחה
בבוקר עשו לי אולטראסאונד מקיף, הערכת משקל 3800, ריבוי קל מאד של מי שפיר
שחררו אותי הביתה ב-11
בשעה 12:10 מתקשרים אליי מאיכילוב ואומרים לי שהערך של KB חזר גבוה (זה ערך שמודד מעבר דם עוברי למחזור הדם של האמא - ערך תקין עד 10, אצלי הגיע 16) ושאני אחזור לבדיקות חוזרות
חזרתי אחר הצהריים למיון, עשו לי שוב קבלה מלאה, מוניטור, בדיקות דם, נכנסתי לבדיקת רופא, הוא אומר לי להכנס לשבת על כסא האולטראסאונד, מתחיל את הבדיקה, אמרתי לו שהיום בבוקר עשו לי אולטראסאונד מקיף במחלקה והכל תקין, מצג ראש וריבוי קל של מי שפיר, אז הוא אומר לי - לא חמודה, העובר במצג עכוז!!!
הייתי בשוק!!!




הוא התחיל להחתים אותי על טפסים לניתוח קיסרי, אינפוזיה, בדיקות דם לניתוח, אני לא מעכלת כלום מסביב... אבא שלי שהיה איתי נרדם במסדרון, הרופא לא נתן לי לצאת אליו אפילו כי היה לחץ והוא רצה להספיק להכין את הפרוצדורה, אז הוא ביקש שאני אחכה כמה דקות והכניס לי את העירוי ואז התחלתי לבכות בטירוףףףףףף אז הרופא חשב שהוא הכאיב לי ושאל אם זה בגללו ולהתנצל...
העלו אותי למחלקה להריון בסיכון, אמרו לי להיות בצום ותוך 3-4 שעות יהיה הניתוח... במחלקה הרופא תורן החליט שאין דחיפות ואפשר לחכות לבוקר.
עברתי לילה מלא סיוטים ופחדים
ב-5:50 כבר העירו אותי, התחילו להכין אותי לניתוח, גילחו לי את האיזור בבטן, ואני עדיין מבוהלת ומפוחדת.
ב-7:30 ביקור רופאים, מנהל חדר מיון היה הרופא הבכיר, אמר לאחיות, תביאו לי אולטראסאונד נייד, הביאו לו, הניח את הכפה על הבטן התחתונה וישר אמר "מצג ראש"

ואם הכל יהיה תקין בבדיקת דם, אני הולכת הביתה עד ללידה. בינתיים שלח אותי לאולטראסאונד MCA שזה לבדוק אם חלילה יש דימום בראש לעובר ורק רופא עושה את זה.
ירדתי לאולטראסאונד, הרופא שם התחיל לי את הבדיקה (לא נעימה בכלל כי הוא לוחץ ממש חזק על הבטן התחתונה כדי לקלוט את כל הראש) תוך כדי הבדיקה נכנסת הטכנאית האחראית ושואלת אותו אם זו הבחורה עם KB 40
אמרתי להם שלי ידוע על 16, אז הם אמרו שכנראה יש עוד אחת.
סיימתי את הבדיקה, הרופא אמר שהכל תקין ושאני אגיד להם במחלקה שאני נמרה ושישלחו אותי הביתה בינתיים...
עליתי חזרה למחלקה, הבאתי להם את התיק עם הבדיקה, ואז הרופאה אומרת לי שהבדיקה חזרה גבוהה יותר - 40 - והם ממליצים על זירוז..
כמובן שלא לקחתי סיכון והסכמתי לזירוז
בשעה 14:45 שמו לי טבלית PG לזירוז, עשו מוניטור שהראה על צירונים חלשים מאד ופתיחה של 1.5 בערך, והרפאה ששמה לי את הטבליה אמרה שהיא הרגישה את הראש ובלון של מי שפיר שאוטוטו פוקע.
בינתיים ירדתי להסתובב קצת, לקנות אוכל, לשבת בשמש
התחילו קצת צירים מורגשים יותר בשעה 17:30 בערך
בשעה 18:30 אחרי ארוחת ערב, עשו לי מוניטור שוב, כבר הרגשתי שהצירים רציניים יותר, האחות גם ראתה וקראה לאחות השניה שהיא מיילדת לבדוק פתיחה
שהיתה 3.5. העבירו אותי לחדר לידה בשעה 19:00 בערך.
הגענו לחדר, התמקמנו, המיילדת קמיליה - פשוט מעולההההההההההה - קיבלה אותנו, עשתה את כל הרישומים, חיברה אותי למוניטור בשעה 19:30, הביאה לי כדור פיזיו ואמרה שעכשיו היא תעשה לי שעה מוניטור ואחר כך תשחרר אותי למקלחת שמאד רציתי.
בשעה 20:40 בדקה לי פתיחה - 4.5-5, נכנסתי למקלחת חמה בשעה 20:50 עד שעה 21:10.
התחלתי להתנגב ופתאום פלופ... ירדו המים. לחצתי על הלחצן שהיא תבוא לראות שהמים נקיים, בדיוק נכנסו כל הרופאים והמיילדות לסבב בחדרים
אז עליתי למיטה, הכניסו אולטראסאונד לוודא שהלוליינית הקטנה לא עשתה עוד סלטה, ראו שמצג ראש וזהו
חוברתי שוב למוניטור שהראה צירים ממש חזקים
בשעה 21:50 בדקה לי שוב פתיחה - 8-8.5
היא אמרה שאני יכולה להתחיל ללחוץ מתי שאני רוצה... (תכנית כבקשתך

)
בשעה 21:55 עליתי על המיטה (העברתי את רוב הצירים בעמידה ובתנועה) והתחלתי ללחוץ
באיזשהו שלב באמצע אמרתי שאין לי כוח יותר ללחוץ, אז היא אמרה לי לתת לה את היד - דחפה את האצבע שלי פנימה ואמרה לי "עכשיו את מרגישה כמה היא קרובה..." זה נתן לי את הכוח ללחיצות חזקות ורציניות...
בשעה 22:14 היא אמרה לי לפתוח את העיניים ולראות את הנסיכה יוצאת
בשעה 22:15 נולדה הנסיכה הקסומה, הלוליינית המדהימה במשקל 3600 (אף אחד לא מבין איך היה לה מקום להסתובב פעמיים עם כזה משקל..)
בלי תפרים, בלי חתכים, בלי קרעים, בלי אפידורל
"הגשם חלף הלך לו הניצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו"
השם של הנסיכה הוא
ניצןלסמל התחדשות, פריחה, התחלה חדשה אחרי התקופה הקשה שעוברת עלינו...
זהו הייתי בבית חולים מיום שני ועד מוצאי שבת - אשפוז ארוך בהחלט...
רק שתדעו שלקח לי "רק" 3.5 שעות לכתוב את כל זה
