יפה שלי,
אני מרגישה את הכאב שלך דרך המייל ולא יכולה שלא לכאוב את כאבך.
את רוצה להפסיק הכל, להרים ידיים ולא לנסות וזה מובן בהחלט ואף טיבעי.
אני רוצה להזכיר לך שניסים מתרחשים הכי הרבה כשאנחנו כבר לא מצפים להם (וזה מה שהופך אותם למיוחדים כל כך).
תעשי הפסקה, תנוחי, אולי תפנקי את עצמך בנופש, או משהו אחר שירחיק אותך קצת מכל הטירוף הזה, אחר כך, קחי נשימה עמוקה, תחזרי לנסות, ולעולם אל תוותרי על החלום, כי את תהי אמא, אין לי ספק בכך.
הדרך ארוכה, לחלק יותר ולחלק פחות אבל בסוף כולנו נהיה אמהות.
אצלי, כפי שאת זוכרת, דווקא כשויתרתי זה קרה, אין לי ספק, שחלק מזה נבע מזה ששיחררתי, והפסקתי את המסע המטורף הזה,
אני ממליצה לך לנהוג כמוני, להתנתק קצת מהמרוץ, אבל לא לוותר לעולם!
אני כאן בשבילך לכל דבר,
מחזיקה לך אצבעות ומתפללת.
כיופית.
