וואו! האמת שאני די מופתעת מהתגובות שלכן

אז הנה הסיפור שלנו- לי יש ילד בן 3,
הוא אף פעם לא שם על בובות, על העגלות של הבובות כן מסיבות מובנות- הגלגלים...
אבל- ברגע שהבין שאני בהריון ויש לי תינוק בבטן- זו היתה הדרך שלו להתמודד עם כל העניין.
יש לו בבית בובה של חיה בכלל- ממש לא של בובת תינוק. וזה ה"תינוק" שלו! הוא הולך איתו לישון,עושה לו אמבטיה במסננת, עושה לו נעים בטוסיק כדי שלא יבכה

, ככה הוא מתכונן לתינוק שיהיה לנו, הוא גם המציא לתינוק שיש לי בבטן שם וזה עוזר לו לדבר עליו ולהתייחס אליו. לא קוראים לו אצלנו בבית "התינוק" אלא בשם שהבן הגדול שלי המציא לו. הוא מתרגש מזה שיהיה לו אח ומתעסק עם זה הרבה.
אני חושבת שזה נהדר שתקני לו את מה שהוא אוהב

, אבל אני גם חושבת שאם היה לו הצורך הנפשי לאמץ בובה כתינוק הוא כבר היה עושה את זה. קשה לי להאמין שאין לך בבית שום בובה של חיה או דמות אחרת בבית...
האמת שממש ממש הפתעתן אותי- זה סמל בשבילם, אין בזה שום דבר גברי או נשי...