ביקורת עצמית אצל ילד בן 3 - הריון ולידה

אוקי, שמתי לבעיה שהולכת ומתפתחת ממש בחודש האחרון, אבל היא מאד מציקה לי ואני לא יודעת מה לעשות איתה.... אולי מישהי כאן נתקלה ויכולה לעזור לי.

הבן המתוק שלי מתחיל לפתח הרבה יותר מודעות לעצמו ביחס לסביבה. זה אומר שהוא מתבייש כשמגיעים להתקהלויות, הוא משחק במשחקי תפקידים כל הזמן- או שאנחנו משתנים או שהוא, או שהבובות שלו, ו.....הוא מפתח ביקורת עצמית.

הכל נשמע בסדר נכון? אבל- כשמדובר בביקורת עצמית זה פשוט חורג מגבולות הטעם הטוב. אני אתן דוגמא- הוא הולך עם צעצוע ביד, הצעצוע נופל, אני מסתכלת עליו לראות מה מקור הרעש- ומקבלת "די!" רועם. בלי שאמרתי כלום- ובאמת לא איכפת לי- כולה צעצוע, הוא כל כך מתעצבן על עצמו- שאי אפשר לומר לו כלום, אין אפשרות לומר לו שיקח בפרופורציות- הוא קטן ואין דיאלוג, הוא אף פעם לא מספר מה עובר עליו- גם לא בגן, אפילו שהוא ילד ורבלי בטירוף- עם זיכרון שירים של דיג'יי שבאמת לא היה מבייש אף אחד..
זה יכול לקרות גם במשחק- הוא יתלהב ויתן לי בטעות מכה שתכאב- אני אגיד איי! וישר הוא יכעס ויכנס ל"די!!!" הזה הנאטם- אני לא מסוגלת לכעוס עליו כי הוא עושה כבר את העבודה נהדר- אבל אי אפשר לדבר איתו על זה.

וההמשך- אם זה נגמר בזה אז יופי, אבל אם לא- הוא מכה את עצמו, הוא מרביץ לעצמו - לפעמים על הראש, לפעמים תולש לעצמו את השיערות, לפעמים בכוונה באיבר המין- אני ממש אבל ממש רוצה לעזור לו לצאת מזה ולא יודעת איך!!!

ועכשיו גילוי נאות! גם אני בתור ילדה הייתי עושה דברים דומים, מענישה את עצמי פיזית על דברים שהיה לי קשה להתמודד עם הכעס על עצמי. באותו הגיל.
האחים שלי אגב לא... זה היה ייחודי לי- לכל מי שחושבת שמדובר בתוצאה של חינוך..
והוא אכן מאד דומה לי בטמפרמנט מגיל 0. זה לא מקדם אותי- אני עדיין לא יודעת איך לפעול נכון, אבל הלב שלי יוצא אליו ואני לא יודעת איך לעזור לו!!!!!!
כל רעיון או שיתוף שלכן במצב דומה יתקבל בברכה
אני אפרסם גם בפורום של שרון, אולי יהיה לה רעיון...

תודה לכל מי שהגיעה עד פה- סליחה על האורך. יצא לי ממש "סיפור לידה"