אני דווקא ממש חושבת שאת צודקת במאה אחוז.
גם אני הייתי מחכה..
מי שישלם את המחיר הוא לא רק את אם תהיי מלווה בתחושה של החמצה- אלא גם בעלך והילדים.
ילד זה לא אוטו חדש, וסביר להניח שאם לא תעמדי בכל המטלות- הלימודים שלך יספגו את זה ולא התינוק...
זה כל כך תלוי בתפישת עולמך, ובחשיבות של הדברים בעינייך, אני לא יודעת בת כמה את, באיזה מהירות את נקלטת להריון כמו שאמרו לך ומהי התמיכה הכלכלית שלך- והתמיכה המשפחתית שלך לעזרה- כל אחד מהגורמים האלו יכול להפיל ולהרים את ההחלטה,
אבל בשורה התחתונה- אם כבר עכשיו זה מנקר בך שזו החלטה שיכולה לגבות ממך מחיר אישי כבד מידי, אני הייתי מכבדת את התחושות שלי ולא מזלזלת בהן...
אני אגב באופן אישי כן חיכיתי- והרבה. לא מצטערת על זה לרגע. הייתי נשואה 4 שנים לפני שהרשיתי לעצמי להביא ילד. ורציתי הרבה לפני, אבל התאפקתי. כל אחת תענה לך לפי השקפת עולמה ולפי נסיונה ואת בעיקר צריכה לעצום עיניים ולהסתכל פנימה כדי להחליט מה נכון לך
