היי,
היה קצת קשה... נפשית.
המחשבה שאוטוטו אני מוסרת את הנסיכה לטיפולה של זרה גמורה לא קלה.
אבל מצד שני ראיתי מלא ילדים מאושרים, מתפתחים, מחשקים יחד ונהנים וזה קצת עודד....
אז הייתי בשלושה משפחתונים, שלושתם של המתנ"ס.
היה לי מאוד חשוב לשאול לגבי ילדים של המטפלת,
למשל לראשונה שהייתי אצלה יש שני ילדים בני 9 ו 12, היא אמרה לי שהיא מקבלת את הילדים של המשפחתון ב 7, אבל עד 7 וחצי זה זמן "משחק חופשי" כי היא מכינה את הילדים שלה לבית הספר... לא ממש מקובל עליי. סורי.
שלא נדבר על זה שבטח גם כשהם חוזרים מהלימודים היא מקבלת אותם, אוכל, שיעורים... זה לא נראה לי בכלל.
לשתי המטפלות האחרות יש ילדים בוגרים.
היה לי חשוב לראות את הסביבה: האם נקי, בטיחותי, איזה צעצועים יש, האם יש מדרגות. שאלתי על הארוחות: מה אוכלים, מתי, מתי היא מבשלת, איפה אוכלים... שינה: מתי ישנים, איפה, מה קורה אם ילד (למשל האפרוחית שלי) לא יודע להירדם לבד... איזה פעילויות עושים, מה סדר היום, האם מקריאים סיפורים, האם יש טלויזיה פתוחה (אני כמעט לא מרשה בבית, אז בטח שלא בגן...), האם משמיעים מוזיקה.
אז בינתיים מתוך השלוש שתי מטפלות לא נראו לי בכלל, ואחת כן. דווקא די התלהבתי ממנה, מהיחס לילדים, החום, הליטוף. ומזה שהיא אמרה שהיא תלמד את הילדה שלי להירדם לבד (חלום חיי)
[]
"כי אין בעולם אהבה, כמו אהבה של אמא..."