בס"ד
בנות ,
אני רוצה לשתף במשהו קצת "לא מקובל"!
אני מתה מעייפות.... אבל ממש, אבל ממש ממש!
סתם חשבתי על זה, אולי אני לא אימא כל כך טובה לבת שלי (אני מודה שלהיות אימא לילדה פעלתנית בת שנתיים ובהריון בחודש שמיני- עוד מעט תשיעי זה ממש קשה

)....
בא לי לבכות, אני מקנאה פה בבנות שמספרות כמה כיף להן עם הילדים, אני לא מספיקה לנשום, וזה לא רק בגלל הבת שלי, הבית תובעני כל כך...

אני בשמירת הריון כבר כמה חודשים, מותשת כמעט באופן כרוני, בעלי סטודנט להנדסת חשמל, אז לא רק שהוא לא ממש עוזר בבית (כי גם לו אין זמן לנשום), אני צריכה לעשות המון דברים גם במקומו וקשה לי....
משהו אצלי לא בסדר? אני מרגישה שמנה, מכוערת, כפויית טובה לקב"ה שנתן לי את כל מה שהתפללתי בשבילו- בעל, ילדים, אז למה אני עצובה?אין לי סיבה...
אני מקווה שתבינו אותי. אין לי אומץ לדבר עם אף אחד על זה כי אני מפחדת שישפטו אותי....

תודה לכל מי שתקרא או תגיב
פיצפיצון יפה שלי...