מצטערת.. מכורה לבכי מול הטלויזיה ביום הזה

לא יכולה אחרת... תמיד אני לוקחת אותו מאד קשה,
בגלל זה הייתי בלחץ על לא ללדת בו..
התכניות האלו הורגות אותי אבל אני תמיד מרגישה שזה המינימום שאני אמורה לעשות, בעלי ואני מתחלפים מול המסך עד שהמתוק במיטה, ואח"כ בוכים יחד

דיכאון, אבל ככה זה.



לא בטוחה שהעובדה שיש לי רק בן מקלה על הסיפור..