היי מותק... שמי ליאת ואני בת 28
קודם כל תירגעי ... אני מבינה אותך כל כך...
הפעם הראשונה ששמעתי שאנחנו צריכים הפרייה רציתי למות...
לא התאפקתי ופשוט בכיתי ליד הרופא...
אבל תכלס השד לא כזה נורא תאמיני לי....
זה תהליך שדורש הרבה עזרה נפשית בעיקר....
התהלי עצמו מלווה בזריקות שהרופא מורה לך לקנות.
והאחות מסבירה אי בדיוק משתמשים... אחרי שבוע או שבוע וחצי בערך של הזרקות... מגיע שלב המעקב... הכל כמובן בפיקוח והוראות של הרופאים והאחיות... כשהגוף מוכן ומגיע שלב הביוץ מכינים אותכם לשאיבה... באותו היום אתם צריכים להביא דגימת זרע בכו סטרילית... ואת נכנסת למין ניתוחן קטן בהרדמה מלאה של 20 דקות בערך, זה בהחלט רגע לא הכי נעים אבל שטויות
הכל בשביל המטרה

אחרי 20 דקות את יוצאת להתאוששות... לי היו כאבים אחר כך... אבל כל אחת ואי שהגוף שלה מגיב, אני מכירה וראיתי בנות.. שישר קמו בלי בעיה אז לא לפחד

, אתם הולכים הביתה ואחרי יום בערך אומרים לך כמה ביציות הופרו... ומתי לבוא להחזרה בד"כ זה יומיים אחרי השאיבה,
תהליך ההחזרה זה גם רגע לא ממש נעים אבל זה ממש כמה רגעים אז את נחה קצת... וזהו מה שנשאר מכאן זה רק להמתין בסבלנות ובלי הרבה מתח ולחץ (להתשדל

) אחרי 14 יום עושים בדיקת דם ומחכים לבטא נפוחה


מחזיקה ל ולבננות האחרות כאן להצליח בהקדם....
בשורות טובות ובהצלחה

